פרשת 'בא'
על הפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים" אומר רש"י: נתקשה משה על מולד הלבנה באיזה שיעור תראה ותהיה ראויה לקדש והראה לו באצבע את הלבנה ברקיע ואמר לו כזה ראה וקדש".
שואלים המפרשים: מה היה קשה כ"כ למשה הרי כל אחד יודע מתי זה המולד, שכשרואים את הלבנה בפעם הראשונה זהו המולד של הלבנה ומדוע משה נתקשה בזה? יש ע"ז כמה תירוצים. אחד מההסברים הוא שמשה לא הבין מדוע ישראל מונין ללבנה הרי הלבנה יש ימים שחסרה ויש שהיא מלאה ואילו השמש אין בה שינוי כלל ולכאורה אולי רצוי שישראל יהיו מונים לשמש ולא ללבנה. אך הקב"ה רצה לרמוז למשה דרך בעבודת ה' לומר לך שלא כל הימים של האדם הם אותו דבר יש ימים חיוביים מלאים בתומ"צ ויש ימים לאדם שהם שליליים וחסרים בתומ"צ. והלבנה באה לומר לנו לא להתייאש מירידה ונפילה שיש לאדם אלא שכשרואים שיהודי מתחיל לזרוח מיד לעודדו ולא להזכיר שרק אתמול לא ראו אותו בכלל…
ישנו עוד תירוץ המיוסד על ביאור של רבי משה מסאמבור זצ"ל. הדבר שמשה התקשה בו הוא מדוע מצווה הקב"ה לקדש את החודש דווקא בעת מולד הלבנה שאז בקושי רואים אותה מן הראוי שהיו מקדשים אותה בזמן שהיא מלאה ושלימה? והתשובה לקושייתו של משה תובן על פי ביאור מאמר חז"ל המובא בגמרא(קידושין מ') "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" לכאורה מדוע אומרים חז"ל מצרפה למעשה ולא אומרים מחשבה טובה היא כמו מעשה? אלא מסביר על כך הרה"צ מסאמבור המחשבה היא הנקודה הראשונה שמתעוררת באדם בטרם מחליט לפעול איזו פעולה. וכשהאדם מחליט להשתנות ולחזור בתשובה זה מתחיל במחשבתו ונקודה(מחשבה) זו היא טהורה מכל פניות.לאחר מכן כשבא האדם לקיים את מה שחשב מתערב היצה"ר ומתחיל להפריע לאדם מלקיים את החלטתו בכל מיני תואנות בכדי שגם אם יעשה את המצווה לא תהיה זו מצווה מושלמת. א"כ יוצא שהמחשבה היא לשמה ונקיה ואילו המעשה הוא שלא לשמה, ויכול האדם ליפול ברוחו מכך ולחשוב שהוא לא עושה את המצווה בשלימות. כאן מגיעים חז"ל ואומרים לאדם הקב"ה מצרף את המחשבה שלך שהיתה בשלימות למעשה ובאם המחשבה היתה נקיה גם המעשה מצטרף לזה. ולפי ביאור זה נבין את מה שנתקשה משה ומה הקב"ה ענה לו. שלכאורה משה לא הבין איך מתלהבים מנקודה כזו קטנה מה יש בנקודה הזו שעליה הקב"ה אומר כזה ראה וקדש? והתשובה שהקב"ה עונה למשה שזוהי הכוונה במולד הלבנה הגם שהיא רק נקודה קטנה אך היא ההתחלה של התהליך והכל הולך לפי ההתחלה אם ההתחלה טובה אז גם ההמשך יכול להיות טוב. וזה רמז על עבודת היהודי שכשמחליט במחשבתו לעשות מצווה נקודת המחשבה שלו אמנם היא קטנה אך נקיה וטהורה ובשמיים לא מזלזלים בכך אלא מתייחסים לזה בכובד ראש ועד שאומרים על זה "כזה ראה וקדש" ז"א שבשמים לא אומרים נחכה ונראה באיזה אופן יקיים האדם את מעשה המצווה אלא לוקחים את המחשבה ומצרפים למעשה. כיוון שבשמים מסתכלים על מה שהאדם החליט להתעורר ומשם מסייעים בעדו וכפי שנאמר אם תפתחו לי פתחו של מחט אפתח לכם פתחו של אולם והבא ליטהר מסייעין בעדו. ויה"ר שנזכה לחזור בתשובה שלימה אכי"ר.
הרב בן ציון באטשוילי הי"ו מקרית מלאכי
