פרשת חיי שרה
מצינו במדרש תנחומא (פרשת כי תצא סי' ב') כי מצות הכנסת אורחים מסוגלת לבנים, וז"ל: ויש מצוות שמתן שכרה בנים, כמו שרה שאירחה את האורחים, ושונמית על שקיבלה את אלישע. ע"כ. וכ"כ רבינו בחיי בספרו כד הקמח (ערך אורחים) וז"ל: מצינו שמצוה הזאת של הכנסת אורחים, שהפרי שלה והשכר בעולם הזה הם הבנים, שכל הזהיר בה זוכה לבנים שכן מצינו באברהם אבינו וכו' וכן מצינו בשונמית וכו' ועל מידה זו שהיתה בשונמית היה שכרה שזכתה לבן והיה הבן נביא והוא חבקוק. עכ"ד. וכן מסופר שפעם בא בעל התניא זי"ע אל רבו המגיד ממעזריטש זי"ע וביקש ממנו את ברכתו הקדושה לבן זכר. ענה לו המגיד: "במה יזכה נער – את אורחו" (תהילים קי"ט, ט'), דהיינו כיצד יזכה לנער, לבן – על ידי הכנסת אורחים. ונראה לומר טעם בזה, שכתב השל"ה הקדוש שהמקיים מצות הכנסת אורחים, מקיים בזה מצות עשה של "והלכת בדרכיו", שהקב"ה מכניס אורחים בכל רגע, את כל אנשי העולם. ואמרו בגמ' תענית (דף ב.) מדרש תנחומא פרשת ויצא (סימן ט"ז) שמפתח של עקרות בידי הקב"ה. וכאשר הולך האדם בדרכיו של הקב"ה, מוסר הקב"ה בידיו את מפתח העקרות וזוכה לבנים.
הביא בעזר מקודש אבן העזר (סימן ס"ה) בטעם שהחופה פתוחה מכל צד, שיש בו רמז זכרון טוב ויקר לביתו של אברהם אבינו ע"ה שהיה פתוח לד' רוחות העולם, ומזכיר שיקבלו עליהם שיהיה ביתם פתוח לרווחה מעין ביתו של אברהם אבינו, לאהוב גמילות חסדים. ויש לומר, שדוקא החופה רומזת לביתו של אברהם אבינו ולמצות הכנסת אורחים, שכתב בספר קדושת לוי (ליקוטים דף קכ"ח) וז"ל: ולכך החתן בוכה בשעת החופה, כי הנשמה כשבאה על זה העולם יש לה צער על אשר ניתנה מעולם החדוה וששון ושמחה על זה העולם, ולכך האדם בשעה שיוצא מבטן אמו הוא בוכה, כי הנשמה בוכה על ביאתה על זה העולם, לכך בוכה החתן בשעת חופתו מחמת שהנשמות העתידים לבוא ממנו הם מעוררים אותו ועל ידי זה בוכה. עכ"ל. משמע מדבריו הקדושים שבשעת החופה יורדות הנשמות העתידות להיוולד בעולם הזה על ידי החתן והכלה, וזה גורם לעורר את החתן לבכות. לפיכך החופה פתוחה לארבע צדדיה ומרמזת למצות הכנסת אורחים של אברהם אבינו, ללמד כי הנשמות העתידות באות על ידי מצות הכנסת אורחים.
דרך נוספת שיש לומר, הבעש"ט אומר (תורה אור בראשית דף ד.) שיש שני מיני צדיקים שאינו משפיע מצדקתו לאחרים הוא בחינת "ארז" שאינו עושה פירות. והשני המשפיע לאחרים ומחזירם למוטב ורבים השיב מעוון וגורם תשובה בעולם הוא בחינת "תמר" המצמיח פירות. נמצא, כי הדומה במעשיו לתמר, נותן ומעניק לאחרים, הוא זוכה לבנים. ולכן סגולת מצות הכנסת אוחים, שעושה גמילות חסדים עם סובביו, יזכה אותו לבנים. דבר זה נרמז בצורת החופה הפתוחה בארבע רוחותיה, ללמד את החתן והכלה, לבל יצטמצמו בחייהם הפרטיים, אלא יפנו ימינה ושמאלה, יעזרו לסובבים אותם, ועל ידי זה יזכו לבנים. ובדרך נוספת יש לבאר, כתב בשער הגלגולים (הקדמה י') שהאב נותן בבן אור מקיף והאם נותנת בבן אור פנימי. והיינו, האם על ידי שמקיימת "כל כבודה בת מלך פנימה" – מקבלת כח לתת אור פנימי בבן. לעומת זאת האב על ידי שלומד תורה עושה חסד ונותן לזולת, ניתן בו כח לתת אור מקיף לבן, וכך זוכים האב והאם לבנים. משום כך מצות ציצית מסוגלת לבנים, בספר כרם חמד מביא סגולה שבא אליו אישה שאין לה ילדים שיתפלל עליה, הרב אמר לה סגולה שתתפור טלית ותתן לבעלה שיכניס בזה את הציציות, ויתנו לו, וכאשר עשו כן נולד להם בן. ונראה שהמקור לסגולה זו, הוא מקרא שכתוב "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם", שעל ידי שיתנו ציצית יזכו לדורותם. ואפשר להביא לזה מקור מגמרא שבת (דף קיח:) שאומרת, אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך, במאי זהיר טפי, אמר ליה בציצית. ומצינו אצל רבה במועד קטן (דף כח.) שהיה שכול שבניו נפטרו, ולכן כדי לזכות לבנים הקפיד על מצות ציצית.
וכך כותב הרוקח (סוף פרשת שלח): מי שמבזה הציצית , בניו ובנותיו מתים, שנאמר "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים" וגם לזה יש מקור, מגמרא שבת (דף לב:) מובא: בעוון ביטול תורה בנים מתים, פליגי בה רבי מאיר ורבי יהודה, חד אמר בעון מזוזה וחד אמר בעון ציצית בשלמא למ"ד בעון מזוזה דכתיב "וכתבתם על מזוזות ביתך" וכתיב בתריה "למען ירבו ימיכם וימי בניכם", אלא למ"ד בעון ציצית מ"ט? א"ר כהנא ואיתימא שילא מרי דכתיב "גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים". ממילא מרובה מידה טובה ממידת פורענות, סנהדרין (דף ק.) לכן הנזהר במצות ציצית זוכה לבנים. והבן איש חי בספרו בן יהוידע בבא בתרא (דף קיט:) וז"ל: ידוע שמצות ציצית מסוגלת לבנים, ועיי"ש מה שכתב בזה. יהי רצון שבזכות מצות ציצית נראה דור ישרים מבורך וזרע ברך ה' אמן.
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
