פרשת משפטים
בפרשתנו נידונים סוגים רבים ומגוונים של מצוות שונות. כגון הלכות עבדים ושפחות, נזקי רכוש, הלכות גניבה ודיני השומרים השונים. והנה פעמים רבות ניתן לשמוע שאלה שחוזרת על עצמה, מפני מה התורה "נתפסת" לקטנות. למה התורה שהיא כה גדולה, ארוכה מיני ארץ ורחבה מים והעומק שלה הינו בלתי נתפס ונגמר, יש חשיבות רבה באופן בו מקיימים את מצוה עד לפרטי פרטים. כמה תשובות בדבר אך נתמקד בשתיים מהן:
א) ראשית, כל מי שיפתח ספר חוקים של כל מדינה באשר היא, יראה שהחוק מורכב מכותרות ראשיות, ומשניות. סעיפים ותתי סעיפים. בקיצור פרטים רבים וגורמים משתנים. הלוגיקה שעומדת מאחורי הדברים היא פשוטה – אין שום דרך לנסח חוק כולל ומרובע לאוכלוסייה שבמהותה היא אינדיבידואלית. כל בעל שכל מבין כי בכל חוק חייב שיהיו החרגות למיניהן, כיון שהמענה צריך להיות מקיף ולכלל גוון ואופי הציבור שהחוק נכתב עבורו ופונה אליו. כך שלהתעלם מפרטים קטנים זו עוולה שאין שני לה. הרי אי אפשר לסכם חוק קטן ככל שיהיה, במשפט אחד ללא פירוט עצם החוק והנספחים הנלווים אליו.
ב) כל חוקה באשר היא איננה עומדת לעד. שכן לעיתים האחד מעביר חוק ספציפי, ובא חברו או שונאו ובקדנציה הבאה מבטל את שהיה, ולעיתים מעביר חוק שהוא ההפך הגמור מקודמו. המציאות מוכיחה שאפילו חוקי יסוד (סטטוס קוו) יכולים להשתנות או להיתלות בתנאים חדשים. מה שאין כן החוק האלוקי הוא חוק מדויק, ואיננו משערים עד היכן. הסיבה לכך פשוטה אין מי שמכיר את המוצר יותר מיוצרו. הוא הרי זה שתכנן את הכל. ממילא בורא העולם שכשמו כן הוא, ברא את הבריאה כולה יש מאין, והוא לא זנח אותה אלא עינו פקוחה ומשגיחה על הכל. ברוב רחמיו הוא נתן לנו הוראות יצרן לשימוש נכון בבריאה על כל מרכיביה. וכשם שבהוראות יצרן יש מענה לכל בעיה אפשרית שיכולה להיות עם המוצר, כך בתורה כתובות התשובות לכל השאלות שיכולות אי פעם להיות ובכל הרמות. אלא שהתורה היא מענה לחלק הרוחני שבאדם. והמצוות שייכות לחלק החומרי. וכידוע את המצוות אנו מקיימים למעשה עם הגוף. כמו כן תשמישי מצוה וקדושה שונים, עשויים מחומר. דעת הרמב"ם (במורה נבוכים ח"ג פרק כו') לכל מצוה באשר היא יש מטרה ותכלית. וכפי שחז"ל לימדונו על שלמה המלך ע"ה, שהשיג את כל טעמי המצוות מלבד מצות פרה אדומה, עליה אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
דהיינו כאן הוא כבר לא הצליח לרדת לעומקה של המצווה. אלא סובר הרמב"ם שבנוגע לפרטי קיום המצווה, התבטאו חז"ל "לא ניתנו המצוות אלא כדי לצרף בהן את הבריות". כשם שרוצים לזקק זהב או כסף מכניסים את האובייקט המיועד לכור המצרף, שם עובר הוא תהליך הפרדה מהסיגים עד לקבלת התוצר המוגמר – אונקיית זהב או גוש כסף נקיים מכל רבב אפשרי. כך פרטי המצווה ודקדוקיה נועדו לתת לנו אפשרות לזכך את עצמנו, על ידי שנתעסק בהם ונקיימם כדבעי. אלא שהרמב"ם כתב את דבריו בספרו הנ"ל שהיה מיועד לקהל נבוך, ובזמן בו הפילוסופים הרימו ראש והיו להם טענות כנגד תורתנו הקדושה. אולם בקרב מפרשי התנ"ך וחכמי ישראל לאורך כל הדורות, ובפרט על דרך הקבלה, יש צורך לכל פרט ותכלית בכל עניין. אך עדיין למה לרדת עד לפסים הכי קטנים – נמחיש זאת על ידי מעשה שהיה.
יהודי אחד שהתגורר בחו"ל, היה בקשר עם רב מסוים אותו היה נוהג להקניט לעיתים קרובות בשאלות קנטרניות על תורת ישראל. באחד מן הפעמים הוא קצת עבר את הגבול, וכתב לאותו רב לאחר שלא קיבל מענה לשאלתו האחרונה (השאלה בה אנו עוסקים) הוא הגיע למסקנה כי ידו על העליונה והוא המנצח בויכוח. כאן הרב כבר החליט לתת לו "נוק אאוט" אחת ולתמיד. וכה היו דבריו "האמת היא שכתבתי לך תשובה מפורטת, אלא שמשום מה המייל לא הגיע אליך. לאחר בדיקה שערכתי, התברר לי שהסיבה היא מפני ששמתי את הנקודה שבכתובת המייל, במקום הלא הנכון. האמת היא אינני מבין את הנהלת gimail , הרי מה בסך הכל עשיתי כתבתי את הכל רק לא בסדר הרצוי, וכי בגלל זה המייל לא יכול להישלח ?? – אלא כנראה שאף אם איננו מבינים את המשמעות שבכל נקודה, אין זה משנה את המציאות והעולם כמנהגו נוהג – נקודה למחשבה ובהדגשה". כל מי שיש לו ידע בסיסי במחשבים יודע, כי אם היה ניתן להיכנס להגדרות של תוכנה באופן בו ניתן יהיה למחוק כמה מילים או שורות מהם, פעולה זו תשבש את כל התנהלות התוכנה והדברים פשוטים וידועים. כי עם הגדרות לא משחקים, שם נמצא הקוד המפעיל והמרכיב של כל התוכנה. ולענייננו מי שרק ירצה לשמוע נוכל להפנות אותו לעיין במקורות, ולקבל מענה מדויק מקיף, ואף מעמיק למיטבי לכת לכל שאלה. התורה איננה מפחדת ומסתירה דבר היא מונחת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא ויטול, אך מתוך כנות ורצון לברר את האמת ולא במטרה לקנטר ולנגח.
הרב מיכאל מירון הי"ו מבית שמש
