פרשת קדושים
הוי דן את כל האדם לכף זכות:
אחד הפסוקים היסודיים בענייני בין אדם לחברו מופיע בפרשתנו "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא יט' טו'). אין הכוונה למידת הצדק וההגינות בה מחויבים הדיינים שמשמשים כשופטים, אלא כדרשת הגמרא במסכת שבועות (ל'.) "בצדק תשפוט עמיתך – הוי דן את חברך לכף זכות".
קל לומר וקשה ליישם זאת. אך ידע האדם, שבאופן בו הוא מתנהג כך ינהגו עמו משמים. ומי שרוצה שידונו אותו בשמים לכף זכות, וביננו אין מי שלא זקוק לכך (מי יכול לומר שהוא נקי וטהור מכל אשמה), הנה יש כאן מפתח מאסטר שפותח דלתות.
הגמרא מספרת (שבת קכז':) על פועל אחד (יש אומרים שהיה זה רבי עקיבא) שהיה מתגורר בגליל העליון, ועבד כשכיר אצל תושב הדרום במשך שלוש שנים. בתום תקופת העבודה, פונה השכיר לבוס שלו ומבקש בקשה לגיטימית שמגיעה לו בדין – "תן את שכרי, ואוכל לחזור לביתי לפרנס את בני משפחתי". אולם בעל הבית עונה לו בשלילה, מצטער אין לי כסף לתת לך. אם כך מבקש הפועל, תן לי פירות בשווי המשכורת, שלכל הפחות אחזור עם משהו, איני יכול לחזור בידיים ריקות. עונה בעל הבית שוב בשלילה, אין לי פירות. מבקש הפועל אולי חלקת אדמה, ושוב נענה בשלילה. התחנן העובד וביקש לפחות בהמה, עונה בעל הבית שאין לו בהמות. מנסה הפועל ניסיון אחרון, תן לי לפחות כריות מצעים וכלי מיטה, ובעל הבית דבק בתשובתו השלילית.
הבין הפועל כי ממעסיקו לא תגיע הישועה, והוא שב לביתו בפחי נפש ומתוך אכזבה עצומה. לאחר שחלף החג, הגיע המעביד לביתו של עובדו המסור, מלווה בשלושה חמורים עמוסים, האחד במיני מאכל, השני במיני משקאות, והשלישי במיני מתיקה. את כל הסחורה ערך המעביד לפני העובד, ומשסיימו לאכול שילם לו את המגיע לו על תקופת העבודה הארוכה.
לפתע הוא הפתיע את העובד שלו בסדרת שאלות: אנא אמור לי, כשאמרתי לך שאין לי כסף מה עבר לך בראש, וענה, אמרתי אולי הזדמנה לך סחורה בזול והיית חייב כסף נזיל.
וכשאמרתי לך אין לי קרקע מה חשבת, ענה, אולי השכרת אותה למישהו לתקופה ארוכה.
וכשביקשת פירות וסירבתי מה העלית בדעתך, אמר למעבידו, אולי מהפירות שכן יש לך, עדיין לא עישרת וממילא אינך יכול לספק לי אותם.
וכשביקשת כריות וכלי מיטה מה אמרת לעצמך, חשבתי לעצמי, אולי הקדשת את כל נכסיך והם אסורים בשימוש.
הרים ר' אליעזר בן הורקנוס שהיה המעביד את ידיו ונשבע, דע לך בדיוק כך היה. אכן הקדשתי את כל נכסי לשמים, וכשבאתי לחברי בדרום התירו לי את הנדר, והנה סליחה על האיחור באתי לפרוע את חובי. וסיים את דבריו בברכה "ואתה כשם שדנת אותי לכף זכות, הקב"ה ידון גם אותך לכף זכות".
הרי לנו סיטואציה מורכבת מדי בהיקפה, איך אפשר שבדיוק הכל יסתדר, אך זה מלמד אותנו כי אין גבול לחיוב לדון לכף זכות. לי אישית, יצא לי להיפגש בלא מעט סיטואציות בחיים עם אנשים שונים, שכמה שניסיתי להבין אותם בשעת מעשה לא הצלחתי, אולם לאחר שישבנו ושמעתי את השתלשלות הדברים, הבנתי כמה שמוחנו ומבטנו צרים מלהכיל, וצריך פשוט לדון לכף זכות ללא גבול ומידה. זאת מלבד הרווח העצום שכך יתנהגו אתנו משמים.
לא לחינם אמרו בעלי המוסר (כמדומה בשם ר' אייזיק שר זצ"ל), שהקב"ה ברא לאדם מין מצב כזה של שכל עקום, כפי שכל אחד יודע ומרגיש על עצמו, אלא כדי לדון את הסובבים אותנו לכף זכות, גם במקרים המורכבים וההזויים ביותר. אין סוף לטוב שאנו צריכים להרגיל את עצמנו לראות בכל הסביבה, ובפרט בבני אדם. ועל כך אפשר גם להמליץ את הפסוק "טוב עין הוא יבורך" – מי שרואה טוב באחר, יתברך מפי עליון.
ישנו סיפור ידוע על תלמיד שהוריו קנו לו כמתנת יום הולדת שעון דיגיטלי חדש. למחרת בבוקר בהגיעו לתלמוד תורה, הוא ניגש למלמד שלו והראה לו את השעון החדש. המלמד באותו יום הגיע באיחור, והמעשה של תלמידו התפרש אצלו כזלזול בכבודו כמי שמעיר לו על כך. כיון שכך הוא גער בתלמיד והעניש אותו. התלמיד חזר לביתו שבור ורצוץ, ועם פתיחת הדלת הוא פרץ בבכי ממושך. לקח לאמו זמן רב להרגיע אותו. לאחר שנרגע הוא גולל בפני הוריו את מה שקרה. יותר מאוחר (שלא בפני הבן, כמובן) האב הרים טלפון למלמד ואמר לו – דע לך בני כל כך מחזיק ממך ומחשיב אותך, עד כי הוא אמר שהראשון שהוא רוצה להראות לו את השעון הוא המלמד. מרוב התרגשות הוא התקשה להירדם בלילה. והנה לאחר כל המסע וההמתנה הארוכה, הוא מגיע לחיידר וכל מטרתו הייתה להראות למלמד את השעון, ללא שום כוונה להעיר על האיחור. אם כן היה מקום לפני שמענישים, לנסות להבין מה עומד מתחת לפני השטח. נקל לשער את הטלטלה שאחזה במלמד.
מכל מקום אנו הרווחנו לקח חינוכי עצום לחיים – להפסיק לראות את העולם בצבעי שחור לבן, יש גם הרבה אפור באמצע. קצת יותר אורך רוח, ועם רצון טוב נתאמץ לדון לכף זכות, ונראה כי כל הקורה סביבנו מקבל אספקט אחר לחלוטין.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
