"ויחר למשה מאד… לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם" (טז-טו)
תנו רבנן כשחלה רבי יוסי בן קסמא הלך לו רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו חנינא אחי אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואיבדה את טוביו ועדיין היא קיימת ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לך בחיקך? אמר לו מן השמים ירחמו, אמר לו אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו? תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש. אמר לו רבי מה אני לחיי העולם הבא? אמר לו כלום מעשה בא על ידך? אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחילקתים לעניים, אמר לו אם כן מחלקך יהא חלקי ומגורלך יהיה גורלי, אמרו לא היו ימים מועטים וכו' (עבודה זרה יח.)
ושואלים המפרשים מדוע ר' יוסי שאל את ר' חנינא כלום מעשה בא על ידך? האם לימוד התורה וזיכוי הרבים לא מספיק כדי לזכות לחיי העולם הבא? והאם מעשה הצדקה גדול מלימוד התורה שעליו אמר יהא מחלקך חלקי? ועוד קשה שהרי ר' יוסי בן קסמא אמר בפרקי אבות אפילו תתן לי כל כסף וזהב שבעולם איני דר אלא במקום תורה?
אלא מתרץ הרב דסלר זצ"ל שדוקא מהדברים הגדולים לא ניכרת מדרגתו האמיתית של האדם אלא דוקא מהדברים 'הקטנים' וזו מדרגתו האמיתית.
וכן שנינו במדרש 'אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן' (שמות רבה ב-ג) ומובא שם במדרש שבחן הקב"ה את משה ודוד בדברים קטנים, משום שדוקא בהם ניכרת מדרגתו האמיתית של האדם.
ועל כן אומר הרמב"ם בפירוש המשניות (סוף מכות) שביאר שעל ידי קיום מצוה אחת קטנה לשמה זוכה האדם לחיי העולם הבא. לכן גם כל מצוה שאדם עושה יכוין שעושה אותה בגלל שהשם יתברך ציוה אותו כנפסק בשו"ע שמצוות מהתורה חייבות כוונה ואם לא כיון עלול להפסיד מצוה מהתורה, למשל כיבוד אב ואם יכוין שעושה מה שביקשו בגלל שזה ציווי השם שהרי להבדיל גם גויים מקיימים מצוה זו, אבל ההבדל שאנו עושים כי זה ציווי ה'.
ולפי האמור מובן מדברי משה רבינו ע"ה שנאמר 'לא חמור אחד מהם נשאתי' ופירש רש"י שבשעה שהלך משה ממדין לגאול את ישראל היה לו לקחת חמור אחד משלהם והוא לקח משלו ומשה רבינו לא החשיב זאת בכלל בגלל ענוותנותו. והיה כולו לשם שמים.
על בני קרח כתוב 'ובני קרח לא מתו' ויש מפרשים שבכל דור ודור ישנם אנשים שהם כמו בנים של קרח שעושים מחלוקת וצריך להיזהר מאוד בזה שלא לגרום לריב ומחלוקת במיוחד בבית כנסת.
ועוד שמעתי ממורנו חכם רפאל זצ"ל שבני קרח זכו לחזור בתשובה משום שהיה מוסכם ביניהם באותו לילה של מריבה שהם ידעו שמשה רבינו יבא לאהל שלהם כדי לנסות לעשות שלום הם סיכמו שאף אחד לא יקום לכבוד משה רבנו כדי לזלזל בו ולהראות שהוא לא חשוב בשבילם, אך בני קרח אמרו אחד לשני בכל זאת זה משה רבנו שהוציאנו ממצרים וכו' בא נקום לכבודו לפחות את המינימום הזה נעשה לכבודו ובזכות זה הם זכו לחזור בתשובה רגע לפני שנבלעו באדמה והם ניצלו. ודבר זה מפורש בתורה 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלוקיך אני ה". שאם תקיים מפני שיבה תקום ותכבד זקנים תזכה להמשך הפסוק – ליראת שמים אמיתית.
בשם האריז"ל הקדוש אומרים שקרח עתיד לקום לתחיית המתים שנאמר 'צדיק כתמר יפרח' סופי תיבות קרח.
ונזכה לגאולה השלימה והאמיתית במהרה.
הרב יוסף מודזגברישווילי
