פרשת תזריע מצורע
בפרשתינו כתוב: "אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרון הכהן או אל אחד מבניו הכהנים", אדם שרואה בגופו נגע עליו ללכת אל הכהן הבקי בראיית נגעים בכדי שיבדוק זאת. ואם הכהן רואה את הנגע ומטמא אותו, האדם נחשב למצורע – שעליו נאמר "בדד ישב, מחוץ למחנה מושבו". לאחר שהמצורע נרפא מצרעתו ונטהר, עליו להקריב 'קרבן מצורע'. שוויו של הקרבן תלוי במצבו הכספי של האדם, אם הוא עשיר עליו להביא קרבן עשיר, ואם הוא עני עליו להביא קרבן עני, התורה נותנת גם את האפשרות ליהודי אחר להקריב קרבן עבור אותו אדם שחייב להביא קרבן, וכמו שכותב הרמב"ם: 'עשיר שאמר, קרבנו של מצורע זה עליי, והמצורע היה עני הרי זה מביא על ידו קורבנות עשיר, שהרי יד הנודר משגת. ועני שאמר, קרבנו של מצורע זה עליי, והיה המצורע עשיר הרי זה מביא על ידו קורבנות עשיר, שהרי זה הנודר חייב בקורבנות עשיר'.
הלכה זו דורשת ביאור, שהלוא אותו אחד שנדר להביא את הקרבן הוא בא במקומו של המצורע, ועל כן סוג הקרבן צריך להיות לפי מצבו ויכולתו של המצורע, ולא נוגע לנו מה מצבו של חבירו הנודר. ואם כן מדוע פסק הרמב"ם שאם הנודר עשיר והמצורע עני, על הנודר להביא קרבן עשיר, והרי הוא צריך להביא קרבן עני שזה כפי יכולתו של המצורע.
בכדי להבין זאת צריך להקדים ולבאר תחילה בעצם האפשרות שהתורה נתנה שאדם יכול להקריב קרבן במקום חבירו, והרי דבר ידוע הוא שהחובה להקריב חטאת או אשם זה על אותו אדם שחטא או שזקוק לכפרה, ואיך יכול לבוא אדם אחר ולהקריב במקומו.
אלא ידועה האימרה המובאת בגמרא (שבועות לט.) 'כל ישראל ערבין זה בזה', בין יהודי ליהודי יש ערבות הדדית מלאה, ולכן אדם יכול להקריב קרבן בעבור חבירו ועל ידי כך לכפר ולתקן את חטאו, וכאשר יהודי נודר ואמר 'קרבנו של מצורע זה עלי' הוא מגלה בזה ערבות מלאה ביניהם, כך שהוא והמצורע נעשים למציאות אחת, האיחוד הזה מתבטא בהלכה הנ"ל מהרמב"ם, שאם הנודר עשיר עליו להביא קרבן עשיר, שהרי המצורע והעשיר מתאחדים. ואם הוא עני והמצורע עשיר, הרי מכיון שהוא מאוחד איתו חלים עליו דיני הקרבן שחלים על המצורע עצמו.
מההלכה הזו אנו לומדים עד היכן מגיעה כוחה של אחדות ישראל שעל ידי קרבן שיהודי אחד מביא יכול יהודי שני להתכפר, וזה לא רק במקרה כזה שמי שחייב בכפרה הוא עני ואין בכוחו להביא קרבן, אלא אפילו שהחייב בכפרה הוא עשיר, ומי שנודר במקומו הוא עני, גם אז יש בכוחו של השני לכפר עליו.
וכל זה הוא משום שכל ישראל הם כמו גוף אחד, וכשאיבר אחד נפגם החיסרון מורגש בכל האיברים בכל עם ישראל, וכאשר איבר אחד מתחזק – יש יהודי שמביא קרבן בעד חבירו, אזי מתחזק גם האיבר החולה – וזה מכפר לחוטא על חטאו. ועד כדי כך שגם אם הוא עני, הוא מקבל כוחות של עשיר.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
שבת שלום
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ שרה בת מיכאל וציפורה אשת סימון
