פרשת שמיני
'ויאמר משה אל אהרון הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרון' (י-ג)
אמר משה לאהרון 'קח לך עגל בן בקר לחטאת' אע"פ שכבר כפר לך הקב"ה על עוון העגל הבא עגל בן בקר כדי לחתום פי שטן ולמנוע קטרוגים מעליך ומעל כלל ישראל מטבע הדברים אהרון שמח ביום זה שמחה גדולה ואילו בהמשך הפרשה אנו רואים מקרה מצער ביותר נכנסים שני בניו של אהרון נדב ואביהוא להקריב אש זרה אשר לא צוו עליה יוצאת אש מן השמים ואוכלת אותם לפני ה' פונה משה לאהרון ואומר לו כדי לנחמו כבר נאמר לי בסיני 'ונועדתי שמה לבנ"י ונקדש בכבודי' חשבתי ששמו של הקב"ה יתקדש ביום הזה בי או בך וכעת אני רואה ששמו התקדש על ידם ואם כך הם גדולים ממני וממך ואז 'וידום אהרון' .קבל אהרון נחמה ולא אמר דבר לאלישבע,
ביום שמח כ"כ לאהרון ולאלישבע קורה להם מקרה מצער כ"כ ובכ"ז אהרון שותק ולא מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה אלא מקבל עליו דין שמים באהבה ובזכות זה זוכה אהרון שנאמרה לו מפי הדיבור פרשת שתויי יין.
ומבאר הח"ח מדוע נא' 'וידום אהרון' ולא ויחריש אהרון וכדו'? אלא מבאר הח"ח אדם גם כשהוא מחריש אפשר לדעת מה מצב רוחו עפ"י הבעת פניו כגון כעס,עצב ,שמחה וכדו' לעומת זאת ברגע שאדם נמצא במצב של 'וידום' מלשון דומם) אין על פניו שום הבעה ממש כמו חפץ דומם ואהרון היה במצב של דומם וא"א היה לראות עליו שמץ מן הצער והאבלות שחש באותם רגעים אלא קיבל עליו דין שמים באהבה ומספר הח"ח שבתקופת האנקווזיציה הרגו הרשעים הארורים צמאי הדם לעיני אם צדקנית את שני ילדיה האהובים נשאה האם הצדקת את עיניה לשמים ואמרה רבש"ע מאז ומעולם אהבתיך אך לבי היה חצוי לשניים אהבתך מחד ואהבת ילדי מאידך ועתה לבי פנוי מאהבתם ומוקדש כל כולו לך ועכשיו אוכל לקיים 'ואהבת את ה' אלקיך' בכל לבבי ומאודי. איזו דרגה גבוהה באמונה ואהבת ה'.
ואומרים חכמי המוסר כיצד מגיעים לדרגה זו של וידום אהרון היאך אפשר לקבל דין שמים באהבה? אלא חז"ל למדו אותנו כלל זה במסכת אבות אומר התנא 'בטל רצונך מפני רצונו' מי שרוצה שרצונו יתמלא ותאוותיו הגשמיות יתימלאו לא יכול למלאות גם את רצון ה' יתברך ודרשו כמו שאמר אליהו לבנ"י בהר הכרמל אם ה' הוא האלקים כלומר רצונו תורתו ומצוותיו לכו אחריו ואם הבעל כלומר התאוות הגשמיות הם כביכול האלקים ח"ו לכו אחריו א"א להיות בשני מקומות באותו הזמן. אדם שיש לו תאוות ורצונות הריהו כמשוחד ואינו מסוגל לראות את האמת ולדעת מה רצונו יתברך ואהרון זכה להתבטל לגמרי לשי"ת כלומר לא היו לו רצונות משלו וממילא לא הרהר אחר מידותיו של השי"ת
ואיך נצליח לבטל את רצוננו מפני רצונו של השי"ת? הפתרון הוא התבוננות להתבונן איפה אנחנו עומדים מהם הרצונות שלנו מהם התאוות שלנו גאוה, קנאה, כעס, כבוד, ממון, ועניני העוה"ז ואלו רצון השי"ת להיטיב לבריותיו וכל רצונו שנשמור תורתו ומצוותיו כדי 'להיטבך באחריתך' באחרית הימים ולכן הרבה לנו תורה ומצוות כדי 'לזכות את ישראל' ואם נצא מתוך נקודת מוצא כזו שהשי"ת רוצה רק בטובתו נוכל לבטל רצוננו מפני רצונו כי נבין שזה הטוב האמיתי.
וכן נאמר 'יראת ה' טהורה עומדת לעד' אימתי יר"ש של אדם תוכל להחזיק מעמד? ברגע שהיא טהורה ,טהורה מכל מחשבות זרות ונגיעות אישיות ורק אז זו יראת שמים טהורה.
ונסיים בדברי הרמב"ם הלכות יסודי התורה ב,ב. נאמר ואהבת את ה' אלקיך ונא' את ה' אלקיך תירא היאך היא הדרך לאהבתו וליראתו אלא בשעה שיתבונן האדם במעשהה' וברואיו הנפלאים יראה מהם חכמתו יתברך שאין לה ערך וקץ ומיד הוא מתאוה לידע את ה' וכמאמר דוד 'צמאה נפשי לאלקים ולקל חי' וכשיחשוב בדברים האלו מיד יירא ויפחד וידע שהוא ברייה קטנה ועומד בדעת קלה לפני תמים דעות כמו שנא' 'מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדינו' ואם נתבונן בדברים כך נזכה להגיע גם לאהבת ה' וגם ליראתו אמן כן יהיה רצון.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
