פרשת 'פקודי'
"ויעשו … כאשר צוה ה' את משה" [לט-א]
לעשות כאשר ציוה ה'
שמונה עשרה פעמים הדגישה התורה כי עשו את המשכן "כאשר ציוה ה' את משה". מהו בעצם הקושי בכך לעשות כפי שציוה ה'? ממה ההתפעלות וכי דרגה היא זאת? היש לך לפחות מ"כאשר ציוה ה'", היעלה על הדעת שישראל לא יקיימו באופן מדוייק כפי שציוה ה'?
אלא, מטבעם של בני אדם המקימים את אשר מוטל עליהם, שעושים הם בדרך כלל "בערך" את מה שנתבקשו, "בערך" אולי טוב יותר ואולי טוב פחות. אך, שבעים הם רצון מכך, שנעשה הדבר "בערך" כפי הנדרש, מי מצפה ליותר מבערך?
הסיבה לכך היא מבאר הרב ברוך מרדכי אזרחי שליט"א בספרו "ברכת מרדכי", משום שבתוך תוכו אף באופן בלתי מודע מפריע לו לאדם להיות מצויית וכאילו מתבטל לגמרי לדעתו של המצווה מבלי היותו "משתתף" שבתכנון, בתכנית, או בציווי עצמו. האדם אוהב להרגיש את עצמו להיות "בעלים" על עשיותיו. דבר זה מושרש כ"כ עמוק, עד כי דחף נסתר דוחפו לפרש להבין להרגיש ולהיות בבחינת קובע על "העשיה".
שמונה עשרה פעמים מדגישים וחוזרים ומדגישים כי בני ישראל עשו בדיוק, כי בני ישראל עשו את שעשו מתוך היצמדות מלאה לדבר ה' בלבד. אדרבא זוהי שיא סגולתם של ישראל להתבטל לגמרי לצווי ה', ללא חשבונות אישיים ללא "שיתוף עצמי", ללא "מעשה" בעלמא ללא "נגיעות" ללא "מחשבה" שאולי ישנה אפשרות לעשות את הדברים טוב יותר. אלא, מתוך ידיעה והבנה ברורה כי שיא השיאים הוא דווקא לאל לערבב את "האני" אלא להיות ער ונתון בתוך תוכו של ציווי ה'.
ריבוי הפעמים בא ללמדך, כי בני ישראל עשו כאשר ציוה ה' את משה מתוך ביטול גמור לדבר ה'
כאשר ציווה ה' את משה…
דמות מופלאה נוספת המוזכרת בתורה ואשר צייתה באופן מושלם לדבר ה' הוא אהרן הכהן. כבר העירו ועמדו על מאמרי חז"ל על הפסוק "ויעש כן אהרן" [במדבר ח-ג] "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה" [רש"י שם ,סיפרי בהעלותך ג']
והכל שואלין ודורשין, מה יש להתפעל מכך שאהרן עשה בדיוק כפי ציווי ה'?
הרי כל יהודי פשוט היה כך נוהג.
אך האמת היא כי החידוש אינו בכך שאהרן לא שינה ולא עשה פחות מכאשר ציווה ה', אדרבא החידוש הוא בכך שלא שינה "אפילו לטיבותא.."
החידוש הוא שלא חיפש להתגדל, בשיבוח המצווה, בהתעלות מיוחדת בחיפוש מצווה גדול יותר,
נאמר לעצמנו, אהרן בקודש הקודשים , הוא בלבד לפני ולפנים, ניגש להדליק את הנרות, עומד מולן, מתעמק בעומק משמעותן, האור וכל הנכלל בו, להאיר לפני הקב"ה. למה לא יקדים איזה "לשם יחוד" לא יתעורר בקרבו איזה רגש להדר ולייפות ולפאר את המנורה, מדוע לא יחפוץ להוסיף עוד מעט זהב.. עוד גביע, עוד פרח, עוד כפתור: להראות להקב"ה שהוא מנסה להאיר את המצווה באור נוסף. כלום ככה וסתם ככה, ניגשים להדלקת המנורה? אולי עוד בגד לכבוד המאורע, אולי דבקות מיוחדת , התנועעות בבחינת "כל עצמותי תאמרנה"..
"והגיד שבחו של אהרן שלא שינה" להודיעך כי אהרן התגבר על כל רצונותיו, גם על אלו "המשחדים" כל כך, גם על אלו הבאים להדר לפאר ולרומם, אל תבין יותר טוב מהתורה אל תעמיק "עמוק יותר" מן התורה, תבין, שאין לך קיום והידור גדול יותר, מכאשר ציווה ה'.
אכן יש דברים שבהם האדם נדרש לחפש את ההנאה לפניו במצוות אך ישנן מצוות שיש לקיימן בתכלית הדיוק ללא שום תוספות. שמונה עשרה פעם נאמר "כאשר ציוה ה' את משה". לא קל לעמוד בפני פיתוי של תוכנית אדריכלית נוספת, "לתקן", "לשפר", "לייעל", מדוע לא לשתף עוד "מומחה" עולמי לפאר לרומם את בית אלוקינו…
מדוע לא נעשה משכן גבוה יותר.. שולחן נאה יותר, מזבח נוסף, או גדול יותר, או יפה יותר. על כל זה צריך להתגבר בגבורה נפשית ולהבין כי הציות הוא שיא העבודה, שיא ההבנה ההתבטלות לדבר ה' היא שיא השלימות.
ר' יוחנן מיכאלי שליט"א מלוד
