פרשת בלק
לעם אמר על בני ישראל: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב". פסוק זה מגדיר את ייחודו של עם ישראל בתוך עמי העולם. הדבר יובן טוב יותר על-ידי התבוננות בגוף האדם. בגוף האדם יש פעולות משותפות, שבהן משתתפים כל איברי הגוף, ויש פעולות ייחודיות לכל איבר ואיבר. לביצוע המשימות הייחודיות של כל איבר דרושה כמובן התאמצות מיוחדת, ואילו הפעולות המשותפות נעשות בקלות רבה יותר.
מה יקרה אם איבר מסוים יחדל מלמלא את תפקידו הייחודי, ובמקום זה יַפנה את כוחו ומרצו לסייע לאיברים אחרים בעבודתם? במבט ראשון תצמח מכאן תועלת, הן לאיבר עצמו – בחיסכון בעמל הכרוך בתפקוד עצמאי, הן לגוף כולו – בתרומה למאמץ המשותף של כלל האיברים. אך למעשה מצב כזה הוא אסון הן לאיבר עצמו הן לגוף כולו: חלק בגוף שאינו מבצע את ייעודו – מאבד את מהותו, ומזה נגרמת פגיעה בגוף כולו. העם היהודי הוא כמו איבר ייחודי בתוך האנושות כולה. לעיתים עלול יהודי להתפתות להיות חלק מהאנושות ולתרום להתפתחותה תוך הזנחת תפקידו הייחודי. מהמשל שהובא לעיל אפשר להבין עד כמה גישה זו שגויה והרסנית.
אפשר בנקל לזהות את המאפיין הייחודי של עמנו, העובר לאורך כל ההיסטוריה היהודית ומאורעותיה. שלא כעמים אחרים, קיומו של עם ישראל והישרדותו אינם תלויים בגורמים גשמיים, כעוצמה כלכלית או צבאית. גם בימיו הטובים ביותר, העם היהודי היה קטן – פוליטית, כלכלית וגיאוגרפית – לעומת המעצמות השולטות. לא שלטון ולא מדינה עצמאית הבטיחו את קיומנו, שכן ברוב שנותיו התקיים העם היהודי בגלות. גם השפה איננה המשענת של עמנו, שהרי עוד בימי קדם שימשה הארמית השפה המדוברת של העם, וחלקים גדולים מהתנ"ך, התלמוד, ספר הזוהר הקדוש ועוד נכתבו בארמית. בתקופות שלאחר מכן השפות ששימשו את היהודים היו ערבית, יידיש ועוד. גם יסודות תרבותיים או מדעיים אינם בסיס הקיום שלנו.
סוד נצחיותו של עם ישראל הוא אך ורק התורה והמצוות, שנשמרו במסירות נפש בכל הזמנים ותחת כל שלטון. היו קבוצות שסטו מדרך התורה: עובדי העבודה הזרה, המתייוונים, הקראים וכו', ואולם הם אבדו מתוך עם ישראל ונותקו ממנו. לעומתם, מי שדבקו במסורת המצוות, מאז מתן תורה ועד ימינו, הבטיחו את ההמשכיות היהודית. המסקנה היא, שהניסיונות להיטמע בתוך העמים האחרים לא יבטיחו את הישרדותו של עם ישראל, אלא להפך, יגרמו לו לאבד את זהותו. גם פשרות 'קלות' לכאורה מסוכנות, שכן פשרה אחת גוררת פשרה חמורה יותר, ומכרסמת בשמירת המצוות עד נטישתן לגמרי. כאשר נקיים את תפקידנו האמיתי, נהיה 'עם סגולה' לאנושות כולה.
(אגרות-קודש)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
