"בנים אתם לה' אלוקיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה מכל העמים אשר על מפני האדמה".
פסוקים אלו כבכל התורה, משקפים את מה שמצופה מאתנו כהעם הנבחר, קרי התנהגות הולמת ומתאימה בכל שטחי החיים בשונה מאומות העולם.
כשאדם שומע בשורה רעה הוא נמצא בפיזור הנפש, הבלבול שולט והדברים הפשוטים ביותר, נראים כאינם מובנים מאליהם. ובסיטואציה שכזו יש כל מיני צורות של תגובות שמבטאות את גודל הכאב והשבר, שהביאה עימה הבשורה. אך כיהודים האמונים על ברכי התורה, שהיא הבאר ממנה אנו שותים, נציין כי חז"ל לימדונו ששלושת הימים הראשונים מזמן הקבורה ניתנו לבכי , וכל שבעת ימי האבל ניתנו להספיד את הנפטר, ועד שלושים יום שבו מגלים את המצבה, אסורים האבלים בתספורת ותגלחת, הכל מדוד ושקול .
מערכת החוקים אותה חוקק לנו בורא עולם, היא ללא שום אינטרס או רצון לקושש קולות מצביעים, והינה העמוקה המקיפה והממצה ביותר הקיימת עלי אדמות. והיא נוצרה במטרה להטיב עם כלל הבריה בכלל, ועם עם ישראל בפרט. וכאן אומרת לנו התורה אף בעיתים שכאלה, בהם אין אדם נתפס על צערו, מכל מקום דורשים ממך לא לשרוט את עצמך מחמת הצער כמנהג האמוריים. וכן לא לעשות קרחת מחמת הצער, שכן כל אלו ממנהגי הגויים. ועוד שבתור בנים של מלך, עלינו לשמור על מראה נאה ומטופח ולא מרושל ומנוול חלילה.
כמו בכל ארבעת חלקי השולחן ערוך שמקיפים כל מילימטר מחיי היהודי – מהקימה בבוקר ועד לשינה, מימות החול ועד שבתות ומועדים, מחיי נישואין ועד חלילה לגירושין, מהריון ופריון ועד למוות וחידלון, על הכל יש פירוט מלא ונרחב. כך שאין נושא שלא נגעו בו מהקדמונים ועד לדורות האחרונים. והכל תלוי ברצון. שכן לימדונו חכמים כי התורה מונחת בקרן זווית ונגישה לכל, וכל החפץ יבוא ויטול. משמע שאין הבעיה בנגישות התורה, אלא ברצון האדם. ולו ירצה באמת, זה כבר יהיה שער הכניסה שלו לעולמה של תורה.
על כל פנים עם כל עוצמת הכאב, ישנה גם צורה נכונה במסגרת ההלכה, בה ניתנת האפשרות לבטא את הכאב. למדנו מכאן כי בן מלך חייב לשמור על אצילותו אף בזמנים הקשים והמרים ביותר.
וכבר היה מעשה בגוי משכיל שפגש ביהודי, ושאל אותו בהתרגשות האם הינו יהודי. ומשנענה בחיוב, הוסיף לומר כי כבר תקופה ארוכה מחפש הוא אחר יהודי, כדי לשמוע ממנו מה עובר לו בראש. שהרי אין ספק שכבן לעם הנבחר אין מחשבותיך כמחשבותי. וכשסיפר זאת אותו יהודי לחבריו, הפטיר ואמר כמה תביעה יש עלינו, ועד כמה אנו אמורים לשמש כסמל ודוגמא לעמים כולם.
כשעוסקים בעניין המוות אי אפשר שלא להתייחס למנהג מעניין – אדם הנכנס לבית הקברות לא יצא באותה הדרך בה נכנס, אלא ישנה אף אם הדבר כרוך בטרחה מרובה. והדברים אומרים דרשני, הרי אין סתם ומה אם כן טמון כאן. ושמעתי לבאר כי המסר בזה הוא: תצא עם מבט אחר ממה שנכנסת לבית הקברות ונסביר.
שלמה המלך עליו השלום אומר: " טוב ללכת לבית האבל מלכת לבית המשתה". אף שמטבעו נמשך האדם למקומות של שמחה, שם האווירה פחות כבדה ובהתחשב בכך ששמחה מרחיבה את דעתו של האדם. עדיין התועלת שתצא לו מבית האבל, מרובה מזו שתצא לו מבית המשתה. כיוון שבבית האבל האדם מתחיל לחשוב על החיים ברצינות, שכן אף העשירים ובעלי המעמד החברתי הגבוהה גומרים כאן מתי שהוא. ביטוח החיים המוכר לכולנו, הוא תנאי לקבלת המשכנתא ובמטרה לדאוג לבן או בת הזוג ו/או הילדים שנשארו ותו לא. אף אחד לא חתם כאן קבע.
ואין ספק שלא נחמד להאריך בדמיון בנושא זה, אך עדיין זה מעורר לחשיבה מעמיקה על משמעות החיים ועל תפקיד ותכלית האדם בעולמו.
כלפי מה הדברים אמורים – נמצאים אנו שבועות מספר לפני ראש השנה, שמצד אחד נהגו להתענג בו במאכל ומשתה כשאר ימים טובים, כיון שסמוכים ובטוחים אנו שאבינו רוענו יוציא את דיננו לאור. אך מאידך בל נשכח כי ליבו ועיקרו של ראש השנה הוא יום הדין של הבריאה כולה מהאדם ועד לבהמה.
ביום זה נגזר גורלם של מדינות לטוב או למוטב (בזמננו כמדומה שאין צריך להמחיש את הדברים) ואין אפשרות להימלט . כותב השורות יכול לשתף בצערו האישי על כך שסבי (אב אבי), ודודי (אח אבי), ודוד אמי שבשנה שעברה עוד היו עמנו, מי בריא יותר ומי פחות, אינם אתנו כבר כמה חודשים. והכל נגזר בשנה שעברה.
אינני חלילה בא להפחיד אלא לעורר, כי בהזדמנויות רבות בחיים יפה שעה אחת קודם.
וממילא זו הסיבה שיוצאים בדרך אחרת מבית הקברות, כי מקומות כאלה ודומיהם מעוררים למחשבה מעמיקה, ומצפים מאתנו שנצא משם עם מחשבה נעלית ומרוממת יותר שתאפשר לנו להטיב את דרכנו.
יהיה רצון שיהיה לכל בית ישראל שנה טובה כתיבה וחתימה טובה אמן.
הרב מיכאל מירון הי"ו מבית שמש
לע"נ יוסף בן רות יצחק בן תמר ויוסף בן בת ציון בכלל כל הנפטרים תנצב"ה.
