פרשת קדושים
כיצד להינצל משנאה?
אתם מכירים אנשים שיכולים לעשות פיל מזבוב? יש לכך סיבה מאוד ברורה, זה לא קורה לחינם. אחד מהיסודות העמוקים על נפש האדם וההתנהגות האנושית, הוא היסוד שקובע כי כל התנהגות, ללא יוצא מן הכלל, היא בעלת כוונה חיובית. למרות שיכולות להיות למעשים השלכות שליליות ולעיתים הרסניות, מכל מקום, הכוונה היא חיובית.
אם כן, מדוע האדם שונא? מה גורם ומוביל שני בני אדם לשנוא האחד את השני? ברגע שנענה על השאלה הזו, לא רק שנכיר טוב יותר את עצמנו ואת כל הסובבים אותנו, ונדע ממה להיזהר ואיך לנהוג, אנחנו גם נדע מה אפשר לעשות כדי לא להגיע למצב השלילי הזה שיכול לפורר כל מערכת יחסים, קרובה או רחוקה, חדשה או ותיקה.
"שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה" – 'כי אין דרך האדם להתקוטט מחמת דבר קל ומועט, אך נוטר הוא בלבבו, וכאשר יזדמן עוד דבר, אז תתעורר השנאה הישנה, עד שמתחיל להתקוטט עמו ומזכיר לו הדבר הקל'. (הגר"א מוילנא על משלי י' יב')
אין אדם עלי אדמות שלא פגע אי פעם במישהו. אין אדם בכל ההיסטוריה שלא נפגע מתישהו מאדם כלשהו. אין חסינות לכך. הגאון מוילנא מסביר כי בני האדם לא נוהגים, בדרך כלל, לריב על דברים קטנים. לכאורה זה דבר טוב. כולנו מבליגים, כולנו סלחנים אבל לצערנו כולנו גם נוטרים.
זו לא חכמה גדולה כל כך לא להתקוטט אם בכל זאת זוכרים את המעשה שפגע בנו. אם אנו זוכרים לא סלחנו באמת. אם אנחנו נוטרים לא פויסנו באמת. ובזה ישנה סכנה. מהי הסכנה? הנטירה הזו הופכת לשנאה. אם אי פעם נפגענו מאדם כלשהו ואנו לא סלחנו ולא פויסנו אנחנו נוטרים לו כלומר שומרים לו את המעשה שהוא עשה, ובפעם הבאה שהוא יעשה אפילו דבר פעוט וקטן שאין ראוי לריב עליו, אנחנו נתפרץ ונתקוטט בגלל שהשנאה ששוכנת בליבנו היא זו שמעוררת מדנים ומריבות.
מה עושים? מהו הפתרון? כולנו יכולים לפגוע ולהיפגע, וברוב המקרים זה אפילו לא בכוונה. איך נינצל מהסכנה האיומה של השנאה, שמאיימת לחסל כל מערכת יחסים שבה היא מתעוררת. בפרשת השבוע נמצאת התשובה שיכולה לחלץ אותנו מהמבוכה. אנחנו נגיע אליה דרך פסוק נוסף של החכם באדם, שלמה המלך.
"מכסה שנאה שפתי שקר ומוצא דבה הוא כסיל" – 'והנה, הראוי על השונא, להודיע מחשבת השנאה ולא מחשבת הדיבה. וכבר נתבארה בתורה העצה הייעוצה על מחשבת השנאה וידיעת החטא והדיבה בחברו, שנאמר: 'לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא (ויקרא יט' יז'), פירוש: לא תשא עליו חטא בהוכיחך אותו, להוכיחו ברבים ולהלבין פניו, אך בינך ובינו – תוכיחנו'. (רבנו יונה על משלי י' יח')
ישנם כמה סוגים של התנהגויות בהן יכולים לבחור בני האדם בזמן שמתעוררת בהם הרגשת השנאה כלפי מי שפגע בהם. אפשרות אחת היא לכסות על השנאה, כלומר להוציא שקר מפיהם ולא לגלות את מה שהם מרגישים באמת. יכולים לשאול אדם כזה, מה יש לך? מה קרה? למה יש לך פרצוף? והוא יענה, לא קרה כלום, הכל בסדר. הוא בוחר להתנהג בצורה פאסיבית, הוא לא שומר ומגן על זכויותיו למרות שעל זכויות הפוגע הוא שומר, ושום רע הוא לא מעולל לו.
אפשרות אחרת של תגובה לפגיעה, היא לנקום. אלו בני אדם ששומרים על זכויותיהם ובד בבד רומסים את כבודו של האחר. הם בוחרים להתנהג בצורה אגרסיבית. הם לא יושבים בשקט, הם לא שומרים בבטן, הם יודיעו לכל העולם מה הם חושבים על אותו אדם שפגע בהם ומה הוא עולל להם.
שתי הדרכים הללו הן מזיקות ולא יעילות. לשמור בבטן ולא לדבר על זה יכול בטווח הארוך לגרום לסיבוכים קשים גם בגוף וגם בנפש, ויותר מהכל הבעיה עדיין לא נפתרה וכנראה שהדברים יחזרו על עצמם. מצד שני, לצאת בשצף קצף על הצד השני, לא ישמר מערכת יחסים נורמלית אלא בוודאי שידרדר אותה לתהומות. אף אחד, גם לא הפוגע, יהיה מוכן לסבול עלבונות וביזיונות. כך מרסקים קשרים ולא משקמים קשרים.
בפרשה שלנו נמצאת התשובה הראויה והישרה גם כדי להוציא מהלב ולהפסיק ולסבול וגם לשמור על כבודו של הפוגע. אם אנו חפצים בהמשך הקשר, עלינו להוציא את אשר על ליבנו בארבע עיניים עם הפוגע בלבד ולהודיע לו בדיוק מה הוא עשה, מה אנו חושבים על כך, איך זה גרם לנו להרגיש ומה אנו מצפים ממנו מכאן ולהבא. כל מי שיתרגל בזה, לא רק שהוא יקיים בכל פעם מצות עשה מהתורה, בנוסף הוא יזכה לחיים מאושרים, לחיים עשירים בחברים אמיתיים, הוא ינצל ממחשבות והרגשות שליליות ומצבי רוח רעים ויאריך את הקשרים האישיים שלו ויהדק אותם לבל ינתקו מסערות הזמן.
הרב מאיר גור הי"ו מלוד
לעילוי נשמת יעקב גור בן יצחק הנולד מן אביגיל
