פרשת בחוקותי
"כשהאמת פוגשת בנו"…
לפני שנים רבות כמאה וחמישים שנים לערך התרחש מעשה מדהים בעיר פראג שבצ'כיה.
עשיר מופלג היה באותם הימים ולו נכסים רבים ועסקים מסועפים, שמו הלך לפניו כי יישרותו והגינותו היוו חלק מאופיו ועקרונותיו ואלו ניכסו לו חברים רבים ונאמנים אשר כיבדו אותו בכל עת.
לעשיר זה אחיין היה שלא הצליח בלמודיו בילדותו וכשבגר אף לא הצליח בפרנסתו, הוא נשאר עני ומיוסר וביקש את לחמו מעוברי אורח ומתושבי המקום בביזיון נורא.
זה זמן רב שדודו העשיר שקע במחשבות כיצד לחלץ את אחיינו מהעוני הנורא בו הוא שרוי, מצד אחד הוא רצה להעניק לו כל טוב, אבל מצד שני הוא ידע שהוא לא יחפוץ לקבל משום שהוא יתבייש, מה עושים?? כך הוא שאל את עצמו.
ואז רעיון גאוני עלה במוחו, הוא שלח את משרתו שיקרא לאחיינו וביקש ממנו שיאמר לו שהינו מוזמן לארוחה חגיגית בביתו.
שמח האחיין על ההזמנה והגיע בשמחה לבית דודו, ולאחר שסעדו את לבם אמר הדוד לאחיינו שברצונו להעסיקו כמזכירו בכל ענייניו ונהגו האישי בכל מסעות עסקיו, האחיין הודה לדודו בהתרגשות יתירה ואמר שאין בפיו מילים כיצד להביע הערכתו על כך שדודו חושב עליו וחפץ בטובתו.
למחרת רכש הדוד בגדים נאים וכן את כל הנצרך לאחיינו על מנת שאלו יהלמו את תפקידו החדש, ובכך החלה עבודתו של האחיין אשר גילה כישורים מיוחדים במינם בניהול עסקי דודו המסועפים.
במקביל הוא הנהיג את דודו בעגלת הפאר בכל עת שנזקק לצאת למסעי העסקים, וכך הכל היה על מי מנוחות משך מספר שנים.
עד שיום אחד הכל השתבש, היה זה באחד מן המסעות לאחת ממדינות אירופה המרוחקות, כשירד הלילה נאלצו הדוד ואחיינו לסור אל אחד מבתי הפונדק על מנת ללון את שנת הלילה כדי לצבור כוחות להמשך המסע, בשעת הבוקר המוקדמת לאחר שקמו משנתם פנה האחיין לדודו ואמר לו זהו זה מהיום מתחלפים התפקידים אני הוא העשיר ואתה תהפוך להיות העני!! השתומם הדוד למשמע אוזניו אבל לא נורא חשב בלבו, יתכן ואחייני חלם חלום כלשהו והוא עדיין שרוי בו בטח זה יעבור.
אולם לא ולא, האחיין פנה בשנית לדודו וציווה עליו לחלוץ את בגדי עשירותו ולתת לו ובמקום זאת שילבש את בגדיו הפשוטים, הבין כעת הדוד שזהו עסק רציני בהחלט אבל מפאת גילו המתקדם לא יכל להתנגד, וכך היה האחיין לבש את בגדי העשירות והדוד לבש את בגדי אחיינו.
כשיצאו מן הפונדק ניגש הדוד אל מקומו שבתוך עגלת הפאר, אלא שאז גער בו האחיין וציווה עליו כי ישב במקום העגלון וינהיג אותו לאן שיחפוץ, והוא האחיין ישב בתוך עגלת הפאר.
הדוד היה בהלם מוחלט ולא ידע כיצד להכיל את המתרחש, אבל הוא התיישב במקום העגלון והנהיג את הסוסים להיכן שרצה האחיין, כשבדרך הוא זעק לעבר העוברים ושבים שעוול נעשה כאן ושהוא העשיר האמתי אך אף אחד לא שם לבו אליו כי למען האמת לא הכירו אותו והוא נראה כעגלון ממש.
כשהגיעו לפאתי העיר פראג הבזיק לפתע רעיון מבריק במוחו של הדוד, הוא נזכר שבעיר זו גר הגאון האדיר רבי יחזקאל לנדא מחבר הספר "הנודע ביהודה", הוא פנה לאחיינו ואמר לו ת'שמע ברצוני לגשת לביתו של הרב כדי לקבל ברכה, האחיין לא תפס את התרגיל והשיב לדודו למה לא בשמחה ברכה זה תמיד טוב, ואישר לו להנהיג את הסוסים אל בית הרב.
כשהגיעו נקש הדוד בדלת הבית והם המתינו, שמע הרב את הדפיקות וניגש לפתוח הדלת, הוא ברך אותם לשלום ושאל מה רצונם, ואז אמר הדוד ששרוי הוא בצרה גדולה, שאלו הרב ומהי הצרה, השיב הרב שאחיינו העומד לצידו הוא הצרה, שאל הרב מדוע? ואז גולל הדוד את הסיפור כולו ואת השתלטות האחיין על עושרו, כששמע זאת האחיין טען מנגד מה פתאום כבוד הרב הרי מי נראה עשיר נכון שאני? אז דודי הוא שקרן!!
הרב שלא ידע כיצד להכריע ביקש מהם להמתין מספר רגעים בחצר וסגר הדלת, ובינתיים האחיין ודודו עסקו בהאשמות הדדיות כשהדוד מטיף בו מוסר שכפוי טובה כזה לא ראה מעולם, ואילו האחיין שמר על פנים חתומות ואמר לו שזהו זה הוא העשיר החדש.
לאחר מספר רגעים פתח הרב את הדלת במפתיע ופקד עליהם בשתי מילים, "יכנס הנהג"!!!
בלי לחשוב פעמיים קם האחיין על שתי רגליו וניגש אל הדלת.
אתם מן הסתם מבינים כיצד הסתיים הסיפור, כל מילה מיותרת…
בפרשת בחקתי כותבת התורה בפרק כ"ב פסוק י"ב "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם".
ומפרש רש"י "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם".
מספרת הגמרא במסכת סנהדרין דף ק"ב. שתפש הקדוש ברוך הוא את ירבעם בן נבט בבגדו ואמר לו חזור בך מלהחטיא את הרבים כנגדי ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, השיב ירבעם ושאל מי יהיה בראש? ענה לו הקדוש ברוך הוא בן ישי בראש, אמר ירבעם אם כך אני לא רוצה.
יש לשאול כיצד ניתן לסרב לבורא העולם?
ויותר מזה קשה איך אפשר לומר לא להצעה המפתה ביותר עלי אדמות שהיא שיא ההתקרבות לבורא העולם?
התשובה היא שכן, כן אפשר לומר לא, כי כאן בעולמינו הפה הוא זה שמדבר ומה שיוצא ממנו לא בהכרח משקף את האמת שבאדם, כאמירה החכמה "אחד בפה ואחד בלב" ולפיכך לא תמיד מביע האדם את האמת שבו, אולם בעולם האמת כלומר אצל הקדוש ברוך הוא לא ניתן להסתיר את האמת כלל וכלל.
לכן כשפנה הקדוש ברוך הוא לירבעם הדו שיח חייב היה להיות הכי אמתי שיכול להיות משום שניצב ירבעם מול שיא האמת, ואז לא פיו הביע את רצונותיו ותשובותיו אלא נפשו ממש שהיא אמתית לגמרי כמובן ונטולת מסכות, ולפיכך לא שרצה ירבעם לסרב ולומר לא, אלא שלא יכל להסתיר את ה"לא" שהיא האמת בנפשו, לפי שחס ירבעם על כבוד עצמו שלא יתכן שבן ישי יהיה בראש והוא יהיה שני לו.
כי עבור ירבעם אם הוא לא בראש אין זה "גן עדן" אלא "גהינם" ממש.
בלתי אפשרי להתחמק מן האמת כשהיא פוגשת בנו, ומי שדבק בה ירגיש עצמו בגן עדן כי נפש האדם כולה "אמת".
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
