פרשת ויצא
פרשתנו נפתחת ביציאת יעקב אבינו מארץ ישראל לחרן, אל לבן הארמי "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". בדרך לשם עצר ב"בית א-ל" שם התפלל לקב"ה ושכב לישון – וכמו שכתוב בתורה "וישכב במקום ההוא".
על פסוק זה אומר המדרש: "כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר (שיעקב אבינו למד בישיבת שם ועבר) לא שכב". וישנה דעה נוספת במדרש: "כל עשרים שנה שעמד (יעקב) בביתו של לבן הארמי, לא שכב", וכפי שהוא מעיד על עצמו "ותידד שנתי מעיני".
כאשר יעקב שהה בישיבת שם ועבר, מובן מדוע הוא לא רצה לישון, כי הוא ניצל כל רגע פנוי כדי ללמוד תורה. אך כאשר שהה בבית לבן עשרים שנה בעבודה פשוטה "רועה צאן" – מדוע שם הוא לא ישן?
מטרת ההליכה לחרן – גילוי הניצוצות, קידוש הגשמיות והעלאה לרוחניות
אלא ידוע שכל מטרת יציאתו של יעקב אבינו והליכתו לחרן היתה למען מטרה רוחנית נעלית. יעקב אבינו התווה את הדרך לכל צאצאיו הבאים אחריו והנחיל להם מטרה בחיים – לקדש את החיים הגשמיים ולגלות את ניצוצות הקדושה החבויים וטמונים בתוכם. לכן יעקב היה תמיד צריך להיות עירני ולעמוד על המשמר מול לבן הארמי, שייצג בדיוק את ההיפך הגמור.
לבן טען בפני יעקב: "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא". לבן דרש להיות הבעלים על שני תחומים: על חינוך הילדים – "הבנות בנותי והבנים בני" ועל חיי המסחר והתעסוקה – "הצאן צאני". ואת הטענות האלה אנחנו שומעים גם מיורשיו הרוחניים של לבן הארמי.
טענת לבן: מילא המבוגרים שבינינו שייכים לדור הישן. אבל הילדים הם הרי גדלים בתקופה מודרנית ועליהם להתקדם עם הזמן. אתם רוצים לחנכם וללמד אותם יהדות? אין בעיה אבל תלבישו זאת בלבוש מודרני ועליכם להתאים את הדברים לעידן הנוכחי, כי רק כך לטענתו יגדלו הילדים כאנשים נורמטיביים ויחיו בעולם הזה.
בנוסף לטענתו בענין חינוך הילדים, תובע לבן גם את אופן ניהול העסקים והפרנסה – הצאן צאני. אני לא מתערב לכם בחיי הדת שלכם ולא בעניני תורה ותפילה, אבל בניהול העסקים – זה התחום שלי, אתם צריכים להפסיק את כל החשיבה כיצד לנהל עסקים על פי דיני התורה ולפי כל הדקדוקים והאיסורים של רמאות והסגת גבול. כיון שכך לטענתו של לבן לא ניתן להצליח בעסקים ולקיים עסק מוצלח. בענייני עסקים תשמעו לי. וכידוע שארמי אותיות רמאי.
יעקב עומד על המשמר ולא נותן לעצמו לישון
וזו הסיבה שיעקב לא יכל לישון כשהיה בחרן. יעקב רצה להבטיח ששני עניינים אלו של חינוך הילדים וניהול העסקים הם בשליטתו והם מתנהלים דווקא על פי ציווי ודרך תורתנו הקדושה. והוא פיקח שחלילה לבן ואנשיו לא יתערבו בענינים אלו.
ולכן יעקב אומר ללבן: "עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך" – מתוך מסירות נפש אין סופית בכל משך השנים הללו דאגתי ועמלתי שחינוך הילדים והפרנסה יהיו רק לפי ציווי התורה.
את הכח הזה הוריש יעקב לצאצאיו עד סוף כל הדורות לשמור במסירות נפש על חינוך הילדים ולנהל את כל עניני הפרנסה והעסקים מתוך יושר ואמונה ולפי דרך התורה ולא חלילה וחס ברמאות.
וכאשר לא מתפשרים על חינוך הילדים, וגם בעניני הפרנסה לא נותנים ליצר הרע להכניס רמאות בעסק ועובדים בדרך ישרה – אזי רואים כיצד "ברכת ה' היא תעשיר" שהיהודי מתברך בנחת מילדיו כנאמר בתהילים: "בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" ובפרנסה בשפע בכל המצטרך בגשמיות ורוחניות.
הרב פינחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד
