פרשת בהעלותך
"איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחקה . . ועשה פסח".
בפרשתנו מופיע הנושא של "פסח שני". מהות פסח שני היא, אם קרה ויהודי לא הקריב קרבן פסח בי"ד ניסן בגלל שהיה טמא או בדרך רחוקה, ניתנת לו הזדמנות מהתורה להקריב קרבן פסח כעבור חודש בי"ד אייר.
עלינו להבין מהי ההגדרה של "דרך רחוקה"?
יש מפרשים שדרך רחוקה היא, שהאדם היה במקום כזה שלא היתה לו אפשרות להגיע לעזרה עד סוף זמן השחיטה.
אבל רש"י מפרש אחרת: אפילו מי שהיה מחוץ למפתן העזרה בזמן שחיטת הפסח, ואפילו היה יכול להיכנס אליה ולא נכנס – אדם כזה מוגדר ונחשב שהיה "בדרך רחוקה" ויש לו אפשרות להקריב פסח שני.
ולכאורה הדבר מעורר תמיהה. כל מטרת פסח שני נועדה כדי לתת תקנה ואפשרות למי שהיה אנוס ולא יכל להקריב את קרבן פסח. אבל אדם זה יכל להקריב את קרבן הפסח ולא הקריבו בזדון, כיצד נותנים לו הזדמנות שניה להקריב את קרבן פסח?
אלא שקיים הבדל בין מי שהזדון היה בעצם זה שלא הקריב את קרבן פסח, לבין מי שהזדון היה בענין צדדי.
אדם ששהה בעזרה בזמן הקרבת הקרבן ובכל זאת לא הקריב את הקרבן הוא מתחייב כרת "ונכרתה הנפש ההיא מעמיה". אבל מי שלא שהה בעזרה, המזיד מבחינתו הוא בעצם כך שלא הגיע לעזרה, אבל לענין עצם הקרבת קרבן הפסח הוא היה אנוס, כיון שאסור להקריב את הקרבן במקום שבו הוא שהה – מחוץ לעזרה.
לכן גם מי שעמד מחוץ לעזרה ולא נכנס לעזרה להקריב את קרבן הפסח, אפילו שהוא מזיד בעצם זה שלא נכנס לעזרה, בכל זאת הוא נחשב אנוס והתורה נותנת לו תקנה להקריב את קרבן פסח בי"ד אייר.
אבל באמת גם מי שהזיד בעצם הענין דהיינו שהיה בעזרה ובכל זאת לא הקריב את הקרבן, יכול לתקן את חטאו על ידי הקרבת פסח שני. וכפי שפוסק הרמב"ם (בהלכות קרבן פסח תחילת פרק ה') שעונש הכרת חל על אדם זה רק אם לא הקריב פסח שני, אבל אם הוא עשה פסח שני נפטר מעונש הכרת.
ועוד יותר: במהות ענין התשובה ישנו כלל "האומר אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה" דהיינו מי שאומר אעבור עבירה ואח"כ אני אתקן את עצמי ואשוב בתשובה לא מספיקים בידו לעשות תשובה. אבל בענין קרבן פסח לא מצאנו בשום מקום שמי שלא מקריב פסח ראשון כי הוא סומך על האופציה להקריב חודש לאחר מכן פסח שני, שהדבר לא יועיל לו. ובוודאי ביכולתו לתקן.
וזה הייחודיות של פסח שני, שנותן הזדמנות לתקן גם חטא שנעשה ממש בזדון. ולכן מפסח שני נלמד הכלל ש"אין דבר אבוד לעולם" ו"תמיד אפשר לתקן". גם מי שהיה "טמא" או "בדרך רחוקה" ואפילו שהדבר היה מרצונו "לכם" למרות הכל, נותנת לו התורה אפשרות של תיקון וכפרה.
כך יהיה הדבר גם בגאולה הקרובה על ידי משיח צדקנו. שלא יהיה אפילו יהודי אחד שיישאר בגלות. אפילו מי שלא ירצו להיגאל, גם אותם הקב"ה יגאל, כפי שהובטחנו בדברי נביאינו שגם יהודים שגם בגדר "אובדים בארץ אשור" ו"נידחים בארץ מצרים" גם הם יבואו "והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
יהי רצון שנזכה לכל זה בקרוב ממש במהרה בימינו.
(מעובד לפי שיחותיו הקדושות של הרבי מליובאוויטש).
הרב פינחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד
