פרשת "בחוקותי"
"אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם".
וכותב רש"י: יכול זה קיום המצות, כשהוא אומר "ואת מצותי תשמרו" הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים את בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה.
והנה התורה מבטיחה לנו שפע של הבטחות שפע של גשמיות, גשם, עושר, ביטחון ושלום. אם תהיו עמלים בתורה.
ונשאלת השאלה :
א. מדוע אמר אם תהיו עמלים בתורה ולא אמר אם תלמדו ותעסקו בתורה?
ב. ועוד מדוע עמלה של תורה נקראת חוק שהוא בלי טעם והסבר, והרי עניין הלימוד הוא להבין ולהשכיל ולברר בעמקותא של תורה והוא שמחתו של הקב"ה ואין זה בגדר של חוק.
ג. ועוד התורה אומרת אם נלמד ונעמול בתורה נקבל שכר טוב, פרנסה, בריאות ושלום. והרי התורה היא מידה כנגד מידה, ובמידה שאדם מודד כך גם מודדין לו. והרי לימוד התורה זו רוחנית, והיינו צריכין לקבל שכר רוחני ולא גשמי?
ולהבין את הדברים: נא' בפרקי אבות [ג-ו] "רבי נחוניה בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ", והרי הסברה האנושית היא, אם אדם עובד וע"י יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך, ויזכה לפי זה. וכאן אמר שאם ילמד תורה יהיה עשיר, ואם לא, נותנין עליו עבודת פרך, והרי נאמר "בזעת אפיך תאכל לחם" ואיך אם לא יעבוד יהיה לו כסף ופרנסה.
ובמשנה סוף פרק ד', מובא: ר' אלעזר הקפר "הוא היה אומר על כרחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי" וכו', והנה נשמתו של אדם לפני שיורדת לעוה"ז טוב לה בשמיים ואומרת "ואני קרבת אלוקים לי טוב" ואינה רוצה לרדת למטה והיא בוכה ומתחננת, והקב"ה גוזר עליה ומכריח אותה שתרד למקום שפל וטמא והוא על כורחו, והנשמה היא חלק אלוה ממעל ועליה נא': "ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מדיליה נפח" ומרוחו של אדם הראשון נוצרו כל הנשמות, וכל אחד יש לו תפקיד, והרי לא יכול להיות שבאנו כאן לאכל ולעבוד וחוזרין חלילה בשביל אכילה ושתיה. אלא, הקב"ה מבטיח לנו שגם אם יורדים למטה אפשר להרגיש קרבת אלוקים וביאתנו בעוה"ז הוא בשביל התורה, ואם זה בשביל התורה, אז כל מחסורכם עלי ומוצאי מצא חיים, והממציא כל נמצא ימציא לו הכל בלי שעבוד, ועול מלכות ופרנסה לא תהיה עליכם. ועל זה מתבסס דברי ר' נחוניה בן הקנה, שאם יעסוק בתורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכתוב בתהלים: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו…וכל אשר יעשה יצליח" והרי זה דבר הפוך, שאם העץ ישקו אותו מים כל הזמן, העץ יתרקב ולא יניב פירות, ואיך אומר על פלגי מים? ואיך יתן פריו בעתו? אלא, מי שיושב ועוסק ולומד בתורה שנחשב לעץ חיים היא למחזקים בה, והאדם עץ השדה, ואפי' שהוא על פלגי מים, יתן פריו. כי ישראל הוא למעלה מן הטבע וכשלומד תורה זה רוחני וזה מעל הטבע, והדבר כך הוא אף בלא הבין.
וזהו שאמר אם בחקותי שהוא חוק, והיינו שיקבלו עמלה של תורה כחוק שלא ניתן להבין איך שעי"ז יתן שפע וברכה והרי זה נגד הטבע, ואם אינו שואל שאלות וכמו שאין אדם חשב שמא יקדים קנה לוושט, וכל הנשמה תהלל 'ה', ויקבל עול תורה בשמחה, ויתן ה' כל צורכנו וסיפוקינו. וזהו "אם אין קמח אין תורה". אם רואים שחסר קמח ופרנסה זה סימן שאין תורה "ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה" ומרבה תורה מרבה חיים.
ומעשה באברך אחד שבא לפני החפץ חיים ואמר: זה שנים שאני מתייגע בתורה ועדיין באתי עד לתכליתה לראות כי דרכה להבין דף גמרא עם מפרשיה, ומה יהיה בסופי. א"ל הח"ח: כלום צוה לנו ה' אלוקינו להיות למדנים וגאונים, לזה לא נצטווינו. אלא, "והגית בו יומם ולילה" שתהיו עמלים בתורה. ועוד מי נקרא למדן, לא מי שיודע ללמוד. אלא, מי שלומד ועוסק בתורה, כשם שאינו נקרא גנב אלא מי שגנב בפועל ולא מי שיודע לגנוב, ובקי בהלכות גניבה.
וזהו שאנו אומרים [ברכות כח:] "אנו עמלים והם עמלים אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר ", וכלום ראית מימיך חייט או סנדלר שעובד ואנו מקבל שכר. אלא, מי ששכר לו פועל ויעבוד כל היום בזיעת אפו אינו מקבל שכר עד שיסיים עבודתו, ואילו אנו גם על העמל לבדו אנו מקבלים שכר, ולפום צערא אגרא,
וכן זכה משה רבן של כל ישראל ואבי הנביאים אף שעלה למרום מ"מ זכה לזה ע"י עמל בתורה כפי שמעיד קודם פטירתו: "כמה נצטערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה, וכמה יגיעה, יגעתי בה". וכל זה אמר ללמדנו אשרי מי שעמלו בתורה, וזו צריכה להיות ע"י חקיקה וחריטה שלא תהיה לו מציאות עצמית שאינה נמחקת לעולם. וכמו שכתוב בזמירות שבת: "חקוק בשני לוחות אבנים מרוב אונים ואמיץ כוח.. ויונה מצאה בו מנוח ושם ינוחו יגיעי כח"
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
