חול המועד סוכות
החג שמקנה את המבט הראוי על העולם:
אנו יודעים כי שם עניינו המהות. כשרוצים לעמוד על מהותו של עניין כלשהו מעיינים היטב בשמו, ממנו ניתן ללמוד על תוכן הדבר הנמצא בפנינו. לדוגמא פסח על שם שהקב"ה פסח על בתי אבותינו והצילם ממכת בכורות. שבעות על שם שהגענו לפסגת החמישים לאחר ימי ספירת העומר, שמבטאים את הציפייה למתן תורה.
אלא כשמגיעים לסוכות יש להבין מהי פירוש המילה סוכה, מה טמון בשם זה שמלמד אותנו על מהותו של החג.
ר' בחיי (כד הקמח ערך סוכה) מבאר שפירוש המילה סוכה היא מלשון ראייה, ולא כפי המקובל לחשוב שזה על שם הסכך. ראיה לדבר היא מה שנאמר על שרה (בראשית יא' כט') "אבי מלכה ואבי יסכה". וכתב שם רש"י וז"ל "יסכה זו שרה על שם שסוכה (רואה) ברוח הקודש..".
אלא שיש להבין על איזו ראיה מדובר.
על יעקב אבינו לאחר בריחתו מבית לבן הרשע נאמר כך, "ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות, על כן קרא למקום ההוא סוכות" (בראשית לג' יז').
יש לשאול על הפסוק שתי שאלות: א) אם יעקב בנה לו ולמשפחתו בית, ולבהמות ייחד סוכות, למה אם כן קרא למקום על שם הסוכות, בעוד העיקר הוא הבית שנועד למשפ' שם. ב) מה צורך ראתה התורה לספר לנו מה עשה יעקב למקנהו.
אלא רמז חשוב רמז יעקב לבניו, והדבר משמש אף כלקח עבורנו – יעקב אבינו בבנותו בית הכוונה לדירה בעולם העליון, שם השקיע וראה את עיקר חייו. במילה למקנהו אין הכוונה לבהמות, אלא שלכל קנייני העולם הזה הוא קרא סוכות, מלשון ארעיות העולם החולף אל מול עולם הנצח. ואת המסר הזה התורה רצתה להעביר לנו. לכן היא מפרטת לפרטים, מה ואיך יעקב עשה.
זו גם הסיבה שיש לנו שלושה הדסים. הרי האתרוג הוא כנגד הלב. הערבה כנגד השפתיים, והלולב כנגד השדרה. בשלושה מתוך ארבעת המינים, האיברים תואמים גם מבחינה מספרית. אולם ההדס הוא כנגד העיניים, אם כן למה אנו נוטלים ג' הדסים, בעוד יש לכולנו שתי עיניים בלבד.
אלא מבארים המפרשים שהכוונה היא לעין השלישית המכונה "עין השכל". כי בחג זה האדם נכנס לפרופורציות על החיים. בסוכה העשויה מדפנות עץ או חבלי לבוד, ושם כולם יושבים תחת אותה קורת גג, שאינה אלא גג רעוע. כי המסר הוא העולם הזה הוא לא העיקר, ואת עיקר הכוחות והאנרגיות אותן אנו משקיעים כדאי רצוי וחייב להפנות לאפיק ההשקעה הנכונה – קרי חיי העולם הבא הנצחיים.
הגמרא בפסחים (ח':) מלמדת אותנו הלכה מעניינת הקשורה לשלושת הרגלים. "אמר רבי אמי, כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל, שאין לו קרקע אין עולה לרגל".
והדבר טעון ביאור מה הקשר בין בעלות על קרקע לבין עלייה לרגל, בפרט שכל עניין העלייה לרגל, הוא כדי להתמלא במצברים רוחניים כבירים שימלאו את האדם ויסייעו לו בעבודת ה' עד לרגל הבא, ומה אם כן ההבדל ביניהם.
אלא ביאר חידושי הרי"ם בשם ר' פנחס מנחם יוסטמן מפילץ זצ"ל (אחיינו) – יהודי שמחזיק בבעלותו קרקע, מתקשה להתנתק מהתחושה כי הקב"ה הוא בעליו של הממון. ההרגשה היא, הרי אני פעלתי יצרתי וטרחתי. אני הלכתי להיפגש עם המוכרים, אני ביררתי על כדאיות העסקה, את ההלוואה ביקשתי בעצמי ממנהל הבנק שנענה לבקשתי בזכות כל הקשרים שהפעלתי. נו היכן בורא עולם כאן בסיפור?
זו אכן תחושה מטעה, לכן הטבע נקרא כך מלשון סכנת הטביעה בו, האם עלול האדם לשכוח את הבורא שנותן לו את הכח והאפשרויות לפעול.
לכן התורה ציוותה על איש ישראל, ששלושה פעמים בשנה (שהתורה מחדדת שזה סובב את עניין העסק בשדות ויבול: האביב – פסח, קציר – שבועות, ואסיף – סוכות), יעזוב את ביתו וקנייניו הגשמיים, יפקיר אותם ללא שמירה, ויעלה לבית המקדש בכדי לקבל מעט פרופורציות על החיים. מקום מיוחד בו הוא ימלא עצמו בתחושה רוחנית, שתרומם אותו מעסקי החולין היום יומיים.
שם הוא יבין שעסקיו השונים שממלאים את יומו, אכן תורמים לחייו בעולם החולף, אולם הפנים אמורות להיות מכוונות אל עולם הנצח, שם ייהנה כל אחד ממה שאסף ואגר כאן.
מה שאין כן מי שאין לו קרקע משלו, הוא אחוז פחות באותה אחוזה, וממילא עצם היותו מנותק יחסית מהעולם הזה, תספיק לו קדושת המועד בכדי להביא אותו לתוצאה של ההבנה כי העולם הזה הוא בר חלוף.
כעת משעמדנו על הראייה הבהירה אותה נתן לנו חג הסוכות, נבין היטב מפני מה זהו החג היחידי המכונה "זמן שמחתנו". הרי כל רגלי ומועדי ישראל שמחים ומשמחים כל אחד וייחודיותו, ומה מיוחד אם כן בסוכות.
אולם חז"ל לימדונו (אבות ד' א') "איזהו עשיר השמח בחלקו". כל חיי האדם הוא רודף אחר העושר, להרבות עוד הון ועוד נכס. היטיבו לבטא זאת האמריקנים באומרם "זמן הוא כסף".
בחג זה בו יושבים כולם תחת הסוכה, הפחות בטוחה במובן הגשמי מאשר הבית המוצק והמבוטן, חודרת ההבנה כי העולם הזה הוא לא העיקר, ומי שמבין זאת אין לך שמח ממנו. כי השמחה לא מגיעה מבית יפה או מכונית מרשימה, אלא מכמה האדם בונה את עולמו הפנימי – אמיתי, ובו ואך ורק בו תלוי האושר.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
