פרשת "וישב"
תרבות יון עצה מתחסמת להשמדת העם היהודי
עד מלכות יון היתה השואה סתומה ועמוקה כנ"ל בלב אמות העולם. השנאה התבטאה במלחמות שפיכות דמים, רצון להשמיד את עם ישראל, וכמו שראינו אצל המן הרשע: להשמיד, להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים. וחשבו שבדרך זו יבגדו ישראל באלקיהם הנראה כנוטשם, ובכך תופר הברית ביניהם, ויהיו ככל הגוים בית ישראל, ואין מה לקנאות יותר, ובכך יחזרו לשלותם ולמנוחתם הנטרדת מהברית הקימת בין האלקים לעמו.
כמו כן, היו כאלה שנסו לקלקל את היחסים והברית שבין ישראל והאלקים, בכך שהחטיאו את עם ישראל, כמו עמלק וכמו בלעם בעצתו הנוראה, בהחטאת עם ישראל עם בנות מואב. אולם כל אלו היו עצות לעורר את יצריהם ולגרות בם פתוי לתאוות הנוגדות את התורה, ובכך לקלקל ולהפר את הברית בין האלקים לעמו, בחשבם שבכו ישנאם האלקים, וישוב וינחם מבריתו אשר כרת עמהם.
לעמתם היונים חשבו אחרת, והחליטו שלא ללכת בשיטת קודמיהם בלבד להרג ולאבד את ישראל, או לגרות בהם את יצריהם, כי ראו שזה לא הועיל. עם ישראל חוזר למחצבתו ולא נוטש את אלקיו, מאמין בו, בוטח בו עם כל המכות שהוא סובל, וכנאמר (איוב יג, טו): "הן יקטלני לו איחל". ועם כל הירידות והנפילות בחטא ועברה, שבים המה בתשובה, וחוזרים לאלקיהם, ומקבלם באהבה, וכנאמר (משלי כד, טז): "שבע יפול צדיק וקם".
לכן, השיטה המיחדת שחדשה מלכות יון בקנאתה על דת עם ישראל בנוסף לגזרות השמד, היא פשוט למשך בהטעיה מסוית את בני ישראל בדברי תרבות שונים המושכים את הלב. שלכאורה אין בהם שום עברה ומרידה במצות התורה, אולם גורמת הסח הדעת ושכחה גמורה מחיובי התורה. מלכות זו השתמשה בכח וגם במח. ומדיק זה בנסח "על הנסים" "לשכחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך". "לשכחם תורתך" בדרך תרבות וכדומה, "ולהעבירם מחקי רצונו". באנס ובאיום שמד.
ידעו, שלאנס בכח בלבד את ישראל להצהיר שאין להם חלק באלקי ישראל לא יעלה בידם, לפי שידעו שישראל יש להם הכח הנקרא מסירות נפש, למות על קדוש ה', לכן השתמשו בשלוב הפתוי והגרוי. אולם בפתוי וגרוי מיחד במינו.
וכאן ישבו שונאיהם של ישראל והמציאו תרבות חדשה תרבות יון. דוגמה. המציאו את משחק הספורט: כדורגל, כדורסל, פתוח שרירי הגוף והזרוע. משחקים המושכים את הלב, ולא בהכרח רואים בהם עברה על התורה. מה יש בזה לשחק כדורגל? איזו עברה יש בכך? ומה בכך לעשות תרגילי ספורט ופתוח הגוף, כג'ודו, ריצות, תחריות. מרוץ סוסים וכדומה?
וכאן עשו שלוב גם לאנס מצד אחד, וגם השכלה ופתוי מצד שני, ובדברים שאין בהם מפרש דריכה ודריסה על דברי תורה, כך שהפתיון שלהם הוא דק, לא מבהיל, לא מרתית, ובדרך חלקה מוביל לבאר שחת והצליחו !
לא טעו אותם יונים. הצליחו. נתחו באותה תקופה נתח לא קטן מעם ישראל, שכנו בשם "מתיונים". הם אלו שאכן נכשלו ולא עמדו בלחץ הנורא של האנס מצד אחד, ושל הפתיון, שלא נראים תוצאותיו מצד שני.
ושיטה זו. היא שכרסמה ומכרסמת בעמנו עד היום.
חיבים ללמד תיכון, חיבים להוציא בגרות, ואף שזה על חשבון חלול התורה ומצוותיה.
גם רבותינו ז"ל למדו מתמטיקה. הנדסה ורפואה, אבל לא על חשבון פסיחה אפלו מסעיף אחד מהשלחן ערוך, והבינו. יש טפל ויש עקר. העקר זה לשמר על הברית הנפלאה שבינינו לבין האלקים, שאמנם עלתה לנו ביקר גררה שנאה וקנאה נוראה משכנינו אבל היה כדאי ! כדאי הכל ! שוה לסבל עבור האוצר היקר שקבלנו. ואמנם, כדי לקים את הברית הזאת ולהתענג עליה, זקוקים אנו לחיים חמריים הנדרשים לצרף בצוע התורה ומצוותיה, לכן כטפל עוסקים ביתר העבודות המקימות את מחיתו של האדם וצרכיו וצרכי בני משפחתו. אולם, זאת לא עלתה על דעתם, שהטפל שהוא הגוף ודרישותיו לעשותו כעקר, להשקיע עליו כסף וזמן לפתחו, ואפלו על חשבון העקר האמתי, שהוא הקשר בינינו לבין האלקים. זו תורה חדשה העוקרת את האמת ומביאה לנתוק הברית בינינו לבין אלקינו, והמיטה עלינו שואה רוחנית עד כדי גלוי עריות, חלול שבת, חיים ללא תורה, ללא מצוות, בורות וחסר ידיעה גמורה מהמחיבות שלנו. עד לעקירת ישראל ממורשתו.
שבת שלום וחנוכה שמח!
הרב יצחק מרילא הי"ו מירושלים
