פרשת בהעלותך
הברכה השורה בנסתר:
בפרשתנו אהרון הכהן מקבל ציווי אלוקי הנוגע למצוות הדלקת נרות המנורה הטהורה. שלמה המלך משווה את המצוות לנר באומרו "כי נר מצוה ותורה אור". כיון שכך נתבונן יחד כיצד נוכל לגרום לכך שאור הנרות יאיר את נשמותינו ביתר עוז.
הגמרא (ברכות ה':) מספרת על ר' אלעזר ששהה בבית חשוך והגיע ר' יוחנן לבקרו. גילה ר' יוחנן את זרועו והבית האיר. שואל ר' יענקל'ה גלינסקי זצ"ל אם זרועו הייתה כה מאירה על אחת כמה וכמה שפניו היו צריכות להיות מאירות. נוסיף מה שידוע "חכמת אדם תאיר פניו", אם כן למה רק זרועו האירה ואין כלל התייחסות לאור הפנים.
וענה – כיון שדבר הגלוי לעין כל איננו מאיר כמו דבר הנסתר. לנסתר יש כח עצום, כיון שאין העין שולטת בו הוא הרבה יותר משפיע, נחשב ובר מעלה.
סיפרו על מרן הרב שך זצ"ל שלעת זקנותו היה ר' חנניה צ'ולק מנכ"ל ארגון "עזר מציון" מטפל בו. באחת הפעמים הוא שמע את הרב נאנח ואומר "אוי, עם מה אעלה לעולם האמת". אמר צ'ולק לרב, הרי יש לראש הישיבה אלפי תלמידים הפזורים בכל העולם. והרב הראה שעדיין אינו מרוצה. ממשיך צ'ולק, הרי כל עולם התורה נשען על כתפיו של הרב. והרב עדיין לא מרוצה. ומה עם סדרת הספרים החשובה שהרב חיבר "אבי עזרי"? והרב עדיין לא רגוע. צ'ולק לא הבין, והרב הסביר.
הלא תבין כל מה שהזכרת כיון שזה מפורסם ואני מקבל על כך הרבה כבוד, הרי זה כמו לעלות לאוטובוס עם כרטיסיה מנוקבת, אין לכך כל ערך. אני מחפש מעשים שנעשו בצנעא ובפרטיות, שם לא שלטה עין אדם, ועם זה יש לי עוד סיכוי כיצד להגיע ערוך ומוכן.
כלפי מה הדברים אמורים – פעמים רבות בלי לשים לב אנו מספרים על דברים טובים שעשינו כדי להשתבח או להתפאר בהם, אך הטעות היא קריטית, כיון שהבאת הדברים לידיעת הציבור, הינה גורעת באופן משמעותי מהשכר הצפון לנו לעתיד לבוא. אז במקום לספר הגיע הזמן שנדע קצת לשתוק, ונבנה לעצמנו עולם של פנימיות לו שותפים רק אנו ובורא עולם.
מי שחי את חייו בצורה שכזו הוא פחות נתון למשברים ולטלטלות, שכן הוא לא בונה את החשיבות האישית שלו על סמך הפידבק והמשוב החברתי, אלא הוא חי ועושה את מה שהתורה הקדושה שלנו מלמדת אותנו, ועם דבקות שכזו במטרה אפשר להגיע רחוק מאוד ואפילו השמים הם לא הגבול.
האמת היא שבעולם שלנו, הנוטה להעריך ולהתייחס רק לדברים בומבסטיים המדוברים בפרהסיא הציבורית, או כאלה שתופסים כותרות במשך כמה ימים, קצת קשה להבין ולקבל את האמור לעיל. אך עדיין זה לא אומר שלא כך היא המציאות, ומאוד כדאי שנתרגל לחשוב לפי המושגים של התורה שהיא היא המציאות האמתית.
יש כאן נקודה נוספת. הפרסום יוצר אשליה וחורג הרבה מעבר לפרופורציות. הדבר נותן תחושה לאדם כאילו הוא כבר בפסגת העולם, בעוד האמת היא שיש עוד הרבה על מה לעבוד ואת מה לשפר. אם נרגיל את עצמנו לעשות מה שצריך, וכן אפילו להתחיל במעשים הקטנים, נצליח ליהנות גם ממה שנחשב קצת לאפור. הבעיה של הפרסום זו יצירת התלות במשוב מוגבר, ואם הוא חסר אז אין לכאורה בשביל מה לעבוד, כי מי מכיר במה שעשיתי.
אנו נמצאים בתקופה בה העבודה על כך היא יותר דורשת ומורכבת ולו בגלל שהחברה מאוד משפיע ואפילו בציבור יראי ה' המתנזר מכלי תקשורת ויזואליים, מכל מקום האווירה מסביב משפיעה וחודרת אף למחננו אנו. וזו אחת מהבעיות שלדעתי היא גוזלת את ההנאה מעבודת ה' האישית של כל אחד מאתנו. מעבר לפחד להיות לבד ותמיד לשמוע איזשהו שיעור או שיר משמח, כי בעומק אנו מפחדים מלפגוש את עצמנו.
בחז"ל מובא שיש לקב"ה מידה הנקראת שמח בחלקו. נשאלת השאלה (ר' חיים מוואלוז'ין שאל את הגר"א) להיות שמח בחלקו פירושו על אף שיש לכאורה עוד דברים שהיו יכולים לגרום להשלמת חסרים כאלה ואחרים, מכל מקום הוא שמח במה שנתנו לו ומסתפק בזה בלי ללטוש עיניים למותרות. אולם אצל הקב"ה שהוא מושלם ומקור כל השפע, מה שייך להיות שמח בחלקו, הרי אין אצלו יתברך כלל חיסרון.
וביאר הגר"א – שהקב"ה שמח גם ביהודי שהוא לא מושלם בהנהגתו ויש לו עוד הרבה מה לשפר ולייעל, כי עצם עובדה שהוא בן של מלך זה כבר משמח את הבורא. שכן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הבחירה נתונה אדם ללא התערבות הבורא שיכול לרמוז ולכוון, אך מה לעשות למעשה זו החלטה אישית של כל אדם באשר הוא.
כהמשך לנאמר לעיל כאן זה המקום וזו ההזדמנות, לנסות לקחת לעצמנו פרויקט אישי של התקדמות בנושא עליו אף אחד לא ידע מלבד ה' יתברך ואנחנו, לא לשתף אפילו את בן או בת הזוג, ואפילו לא ידיד נפש, רק הבורא ואני. מלבד שזה ילמד אותנו ליהנות בלי לשתף כל הזמן את הסביבה (דבר לכשעצמו המראה על חוסר יציבות עצמית במידת מה, כי עומק השיתוף מצביע על רצון לקבל התייחסות שלולי היא חסר לנו משהו בנפש. נקודה למחשבה), אנו גם נתחיל לחיות ולבנות לעצמנו עולם פנימי עשיר נטול נגיעות ושיתופיות, וכך נרגיש את החיבור הפנימי ללא עידוד חיצוני. מין ערוץ קשר אישי וישיר עם הבורא. ואין לי ספק שמי שיטפח את העניין המדובר יראה פריחה אישית גדולה מאוד בעבודת ה', ללא מחיאות כפיים וחשיפה סביבתית, אך עם חיבור עמוק פנימי ואמתי.
שבת שלום
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
