פרשת 'בשלח'
'וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים'.
איתא בזוהר הקדוש שהקב"ה הביא את נשמתו של יעקב אבינו לראות את גאולתן של ישראל מיד מצרים, וזהו מה שנאמר 'וירא ישראל' היינו יעקב אבינו שנקרא ישראל ויש להבין למה הוצרך להביאו ולא היה די להודיע לו שגאלם, וגם למה דוקא את יעקב ולא את שאר האבות הקדושים.
נראה שיש לבאר את העניין על פי הגמרא בברכות (ד' א') רבי יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך, וכתיב (בראשית לב) ויירא יעקב מאד, אמר שמא יגרום החטא. כלומר שאף שהובטחה ליעקב אבינו שמירה עליונה מהשי"ת אעפ"כ היה חושש שמא אותה הבטחה לא ניתנה לו רק במצב שאין בו חטא, אבל אם חטא שוב אינו יכול לבטוח בהקב"ה.
ולפי הנ"ל נראה לבאר העניין שהקב"ה ביקש להראות ליעקב בדוקא את גאולתן של ישראל ממצרים שהרי ישראל שבאותו הזמן היו שקועים במ"ט שערי טומאה, עד שמלאכי השרת שאלו את הקב"ה מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז, ואעפ"כ גאלם הקב"ה להורות שהוא יתברך מרחם אף על הרשעים שאינם ראויים מצד עצמם לישועה וכמו שאמרו בברכות (ז' א') על הפסוק וחנותי את אשר אחון 'אע"פ שאינו הגון', ובתנאי שיבטחו בו יתברך, וכמו שביאר האור החיים שגאולת ישראל ממצרים היתה מכח הביטחון שלולי זה לא היתה להם שום זכות עצמית כדי להגאל, ואת זה ביקש הקב"ה להראות ליעקב, ובכך לבטל את מחשבתו שבמצב של חטא אין האדם ראוי לבטוח בהקב"ה.
כלפי מה דברים אמורים, נמצאים אנו עתה בעיצומם של ימי השובבי"ם אשר על פי קבלת האריז"ל ימים אלה מסוגלים מאד לתיקון פגמי חטאות נעורים, אשר אין נקי מהם בדורות אלו (כאשר העיד הקדוש בעל ראשית חכמה בשער הקדושה עוד על דורו דור דעה, עאכו"כ בדורינו), ופעמים שהיצר בא אל האדם באיצטלא רוחנית ואומר לו שבאמת כל כך גדלו עוונותיך עד שאי אפשר כלל לתקנם ואינך אהוב ורצוי לפני הקב"ה כאשר היית קודם שחטאת, ועל זה באו חז"ל ללמדנו שאין סתירה כלל בין מעשה האדם לבין עצם האהבה העצומה שאוהב השי"ת כל אחד מישראל, ואף כשהדין נותן להעניש את הרשע על עונותיו אין זה בתורת נקמה חלילה אלא מתוך אהבה כדי לרוחצו מזוהמת עונותיו כמו שהעידה התורה (דברים ח) 'כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך', ובשום אופן אין לו לאדם ליפול ברוחו.
ובאמת שההתבוננות בכך היא פשוטה מאד, שהרי כשברא השי"ת את האדם היה גלוי וידוע לפניו שעתיד הוא לחטוא כמו שנאמר (בראשית ח) 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו', וכתיב (קהלת ז) אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכבר דוד המלך ע"ה היה מתחנן לפני הקב"ה ואומר 'ואל תבא במשפט את עבדך כי לא יצדק לפניך כל חי' (תהלים קמג), ואמרו חז"ל במדרש שאפילו אברהם יצחק ויעקב אם יבוא השי"ת אתם למשפט לא יצדקו לפניו, ועד שמכח זה אמרו חז"ל (עירובין י"ג) שנמנו וגמרו שנוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא. ואף עפ"כ ברא השי"ת את האדם אף שעונותיו כמעט מוכרחים הם מצד יצרו הרע, ללמדנו, שעל אף העוונות והפשעים יש קורת רוח עצומה להשי"ת מעצם עמידת האדם בניסיון אף שפעמים והוא נכשל, א"כ פשוט שאין העוונות יכולות לגרוע מעצם האהבה שהרי הכל היה ידוע לפני השי"ת מראש, ועל כל פשעים תכסה אהבה.
שבת שלום
הרב אברהם טטרואשוילי הי"ו מבני ברק
