פרשת יתרו
הפסוק אומר "וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים וַיָּבֹאוּ מדְבַּר סִינַי".
האור החיים הקדוש, מבאר שאין הפסוק בא ללמדנו על המקום ממנו באו, שהרי כבר אמר קודם לכן שהגיעו למדבר סיני, הפסוק אומר לנו שהם נסעו והלכו להם מאותו המצב של הרפיון ידים שהיה להם בעסק התורה, כעת הם לומדים תורה לשמה, כעת הם ראויים לקבל את התורה הקדושה. מי שנותן באמת על לב להבין דבר זה, מבריח מעצמו את כל הרפיון שמנסה היצר הרע להיאחז בו, יושב הוא והוגה בתורה באהבה רבה, נכנס הוא להיות מתומכיה של התורה, הוא מעלה את התורה מעלה מעלה, ומתרומם בעצמו. המדרש אומר: מי שהוא טיפש אומר: אימתי אקרא כל התורה?! ומי שהוא פיקח מהו עושה? שונה פרק אחד בכל יום ויום עד שמסיים כל התורה כולה. אמר הקדוש ברוך הוא: 'לא נִפלאת היא ממך'.. האדם אומר לעצמו, גדולה היא התורה מאוד. יש תורה נביאים וכתובים, משנה וגמרא, ספרא וספרי, ראשונים ואחרונים, הלכה ומוסר, ועוד.. איך אשיג הכול?! איך אוכל ללמוד כל כך הרבה?! הרי זהו דבר בלתי אפשרי! יושב אם כן האדם ומתבטל ועוסק בהוויות העולם.. אבל אם יחשוב האדם לעצמו ויאמר לנפשו, אמנם מירב הסיכויים הם שלא אספיק ואגמור את כל התורה כולה שרחבה היא מיני ים, אבל מכל מקום, יכול אני, אלמד ואשנה אפילו הלכה אחת בכל יום, משנה אחת בכל יום.. בסופו של דבר אנשים עושים מדף אחד ליום, מ'הדף היומי', סיום ש"ס! אנשים 'פשוטים', זוכים ומסיימים את כל הש"ס! זוכים ונעשים בקיאים בהלכה, וממה? מהלכה אחת ביום! מעמוד יומי במשנה ברורה, מפרק ברמב"ם. הפלא יועץ כותב: 'שיקבל עליו סדר למודים כגון ח"י פרקי משנה בכל יום וספר תהלים ופרשת הזוהר וכדומה..' צריך האדם לקבל על עצמו ללמוד על כל פנים לפחות מעט מכל דבר בכל יום, כך יזכה ויעשה סיומים רבים, כך יזכה וילמד את כל מקצועות התורה.. מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל סיפר שהיה לומד בכל יום כחמש דקות קודם מנחה – נביאים, ורכש על ידי כך בקיאות נפלאה בנ"ך.. בחמש דקות בסך הכול מידי יום, חמש דקות של תהילים, של משנה אחת, הלכה אחת בכל יום, רוכשים בקיאות, יודעים תורה, יודעים הלכה. אלא שהאדם רוצה להשיג את הכול מיד ובקלות, הוא אינו רוצה לעבוד בשביל זה. הוא רוצה לקום בבוקר ולדעת את כל התורה, וכיון שהוא יודע שזה לא יקרה, הוא פשוט מתייאש, הוא אינו לומד כלום! אדם מגיע לגיל שבעים ואומר לעצמו, לא עשיתי כלום עד היום, אני אין לי תקנה, ממילא לא אהיה רב גדול, תלמיד חכם, הוא פשוט מתייאש, ולא לומד כלום. זהו מה שנקרא רפיון בעבודת ה'. זהו רפיון ידיים שמונע מהאדם את ההתקרבות לבורא, על כזה רפיון באה מלחמת עמלק! הרי כשבני ישראל קיבלו את התורה לא היו כולם צעירים בני עשרים שעתידם לפניהם, היו מהם אמנם שהיו צעירים, אך היו מהם גם בני ארבעים, ושישים, ושמונים.. כולם, כל מי שקיבל את התורה היה ראוי לה, כולם הסיעו את עצמם מהרפיון הזה. גם איש זקן בא בימים הבין ואמר, עדיין יש לי מה להספיק, עדיין אני כאן, ואני אלמד, ואשנה, ואקיים מצוות הבורא. והוא באמת זכה וקיבל את התורה עם כולם במעמד הר סיני. יש לנו לדעת שהרפיון הזה שכל אחד מאיתנו חש בו, אינו מובנה בתוכנו בלתי יכולת לשנותו.. כולנו, כל עם ישראל לדורותיו, נשמתו של כל יהודי באשר הוא, כולם היו בהר סיני וקיבלו את התורה. כל מי שזכה לקבל את התורה, אם בתור אחד מדור המדבר שקבל את התורה בפועל, אם בתור נשמה שהייתה שם וקיבלה את התורה כדי לקיימה לעתיד לבוא, כולם נסעו מרפידים! לכולם לא הייתה אז הבעיה של רפיון ידיים בעסק התורה! זהו המצב המובנה שלנו, זוהי הגנטיקה של העם היהודי! אל לנו לתת ליצר הרע להשתלט על נפשנו ולהחדיר ולהשתיל בנו את אותו שבב של רפיון המונע מאיתנו את היכולת להגיע לתכלית הרצויה.
מעשה שהיה הממחיש בפנינו את העובדה שאין לאדם להתייאש מעצמו בכל גיל שיהיה. בשנים לפני פרוץ מלחמת השנייה, שמואל, בחור צעיר לימים, היה תלמידו של רבי שלומק'ה מזוועהיל זצ"ל במזרח אירופה, שם ישב ולמד בהתמדה עצומה יומם ולילה. עוד בהיותו בחור צעיר לימים, כבר מסר שיעורים, עילוי גדול שדיברו בו נכבדות על עתיד המצפה לו בעולם התורה. שמואל הקים משפחה, נשא אשה ונולדו לו ילדים, והכול היה נראה טוב ומבטיח .בימי עברה וזעם במלחמת העולם השנייה איבד שמואל את אשתו ואת ילדיו. הוא אמנם ניצל ושרד את השואה האיומה, אך בליבו נפער חלל ריק.. הוא לא עמד בניסיון האמונה ופרק מעליו עול תורה ומצוות. הוא עלה לארץ כחלוץ ציוני, וקבע את מקום מגוריו בצפון הארץ. הוא אמנם לא שינה את שמו, כפי שרבים עשו באותם זמנים, אבל לא היה לו יותר שום קשר לעברו המפואר, והוא אף לא אבה לשמוע על כך מאומה. שנים רבות לאחר מכן, בשנת תשס"ט, ר' בנימין, שהיה עוסק לפרנסתו בחקר ההיסטוריה של החסידות והתורה במזרח אירופה, שמע את שמו של שמואל, שבעבר היה אחד מהתלמידים החשובים בזוועהיל, ושכיום הוא מבלה את שארית ימיו בהבל וריק.. הוא גילה את מקום מגוריו והגיע לבקרו למרות ששמואל היה מבוגר – זיכרונו היה צלול ביותר כמו נער צעיר. כששמע מר' בנימין על מטרת בואו, שמח לקראתו והחל לספר במדויק את זיכרונותיו מאותם ימים נעלים כששהה ליד רבו הקדוש. הוא גם ידע בכישרונו ובזיכרונו העצום לצטט בעל פה את השיעורים של רבו מהישיבה. מספר שעות ארכה פגישתם, ובסיומה קבעו השניים לעמוד בקשר. ר' בנימין הפך לאורח רצוי במעונו של שמואל ומדי פעם בפעם אף הביא לו ספרים קדושים, שם מובאים דברי התורה של רבו. שמואל החל לגלות התעניינות מפתיעה בספרים, ור' בנימין אף השמיע לו קלטות עם ניגונים שהיו מושרים בעיירתו במזרח אירופה. למרות הכל, כלפי חוץ לא שינה שמואל את דעותיו ואת אורח חייו, אך ר' בנימין לא התייאש והמשיך לבקרו ולהביא בפניו עוד ועוד חומרים מעניינים. יום אחד, בחודש אלול, ביקש ממנו שמואל במפתיע שירכוש עבורו טלית ותפילין אותם כבר לא הניח למעלה משישים שנה! הוא הזיל דמעות רבות כשהניח את התפילין לראשונה לאחר כל כך הרבה שנים.. לאחר מכן הוא ביקש מר' בנימין שיביא לו מסכת בבא בתרא, הוא הסביר לו: 'שם אחזנו כשפרצה המלחמה..' מיד כשקיבל את הספר ישב ללמוד מאותו מקום בו הפסיק, סיים את המסכת והמשיך הלאה ושוב לא עזב את התורה! כאן נתגלו כישרונותיו העילויים, שכבר נודעו לשם ולתפארת בשנים שלפני פרוץ המלחמה. ר' שמואל זכר היטב את סוגיות הגמרא שלמד בימי נעוריו והלימוד עמו היה תענוג. לאחר שעשה את פסיעתו הראשונה, הדרך כולה רצה לו, וכך בגיל תשעים ושנים הוא החל מנצל את הזמן שנותר. הוא לא התייאש ואמר שאין לו סיכוי עם כל השנים שאיבד, הוא פשוט לא רצה להמשיך ולאבד, אמנם הסיפור המדהים והקשר שלו לעניינינו יכול היה להסתיים כאן, בעיקר בדבר שזכה לחזור לכור מחצבתו ולשוב בתשובה בגיל מופלג ביותר ולהשתחרר מהרפיון בגיל בו הדבר נראה כמעט בלתי אפשרי. אולם ישנו המשך לסיפור, בשנת תש"ע, כששח בנימין לפי תומו בפני ידידו הקרוב, ר' אברהם את הסיפור הזה, קפץ זה ממקומו כנשוך נחש.. אתה חייב לשמוע סיפור נוסף, ואז תבין ממה אני כל כך מתרגש, והחל לספר: אחד מידידיו מימי נעוריו של שמואל היה ר' אליהו ראטה ז"ל. באחד הימים, בסוף המלחמה הנוראה, נודע לר' אליהו סיפורו של העילוי, שפרק מעליו עול תורה ומצוות. מאותו היום והלאה הזכיר ר' אליהו בכל הזדמנות בפני רבו את שמו של שמואל וביקש שיעורר עליו רחמי שמים שיחזור בתשובה. בפעם העשירית נענה לפתע הצדיק ואמר: הוא לא יעזוב את העולם בטרם יחזור בתשובה.. עכשיו שים לב איך כעבור עשרות שנים מאז פטירתו של הרבי הקדוש מזוועהיל התקיימה ברכתו באופן פלאי.
כמה צריכים אנו לתת אל ליבנו להשתחרר מהרפיון הזה שאוחז בנו בכל עת, כמה צריכים אנו ללמוד את התורה לשמה, בכל גיל, בכל עת ובכל שעה.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
