פרשת בראשית
בפרשתנו מסופר על בריאת האדם ועל המצווה הראשונה שציווה אותו ה', והיא 'לא לאכול מעץ הדעת'. מדברי המדרש רבה מובן שהאיסור לא לאכול מעץ הדעת נאמר רק על אותו יום – יומו הראשון של האדם. עפ"י דברי חז"ל ולפי חישובי הזמנים של אותו היום, האיסור התמקד בעיקר בשלוש שעות בלבד מתוך כל היום בו נברא האדם.
לאור הדברים מתעוררת תמיהה עצומה: איך יתכן שאדם הראשון, יציר כפיו של בורא עולם, לא יכל למשול ברוחו ולעמוד באיסור זה שהיה תקף ל-3 שעות בלבד? בעניין זה של חטא עץ הדעת ישנן שאלות נוספות, כמו: למה לא רצה ה' שיאכל מעץ הדעת? או מה רע בכך שאדם ידע מה טוב ומהו רע?
אך השאלה העיקרית, מהו הלקח שאנו אמורים להפיק מסיפור זה שהרי 'תורה מלשון הוראה'?! מטרת בריאת יצר הרע בעולם היא לאלף את האדם להילחם על כל דבר, ולהשיגו בכוחו ובמאמץ מצדו מתוך בחירתו החופשית.
תפקידו של היצר הרע היא להפעיל את כל כוחותיו ולהסיט את האדם מלעשות תפקידו בעולם, את תפקידו זה עושה היצר בנאמנות תוך שימוש בדרכים שונות כמו עורמה, חנופה והסחת דעת האדם, העיקר הוא להשיג המטרה לשמה נברא. מאחר שמטרתו של היצר הרע היא למנוע מהאדם לעשות רצון ה', הוא מגביר את מאמציו ככל שהציווי חשוב וגדול יותר. יתכן מאוד שמבחינת הדבר עצמו הוא קל ופשוט ליישום, אך כאשר אותה מצווה הינה בעל חשיבות רבה היצר מטיל קשיים ומעלה טענות שונות ומשונות על מנת למנוע את האדם מלקיימה. לכן יכול להיות שההתנגדות העזה ביותר של היצר הרע תהיה על מצווה של דברי סופרים או אפילו על מנהג ישראל, שהם קלים לביצוע מבחינה מעשית, אך ביחס לנשמתו של האדם למצוות הללו תהיה חשיבות עליונה ביותר.
אמרו חז"ל: אביך במה היה זהיר ביותר? שמשמעותו של הנאמר עפ"י חסידות, שלכל נשמה יש מצוות מיוחדות הקשורות לשליחותו של אותה הנשמה בעולם הזה ולכן עליו להיות זהיר במיוחד במצוות או במנהגים אלו, זהו גם ההסבר לכלל: כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.
אדם שלמעשיו חשיבות מרובה ובו יש כוח השפעה גדול אצלו יתעצם יצר הרע ויפתה אותו בפיתויים קשים כמשקל נגד לגדולתו הרוחנית כדי למנוע ממנו לבצע רצון ה'.
דבר זה מסביר את חטא עץ הדעת, דווקא משום שהאדם היה יציר כפיו של הקב"ה ודווקא משום החשיבות העצומה של הציווי על עץ הדעת (שע"י ידיעת הטוב והרע האדם עשוי להרגיש את התענוג הזר שיש ברע ולהיגרר אחריו, לכן עצם ידיעת הרע זהו דבר מסוכן שרצה הקב"ה למנוע מהאדם). התייצב כאן היצר הרע בדמות נחש הקדמוני בכל כוחותיו והצליח לפתות את האדם לעבור על ציווי ה'.
הלקח שניתן ללמוד מכך הוא שכאשר רואה האדם שיצרו הרע מתייצב נגדו בעוצמה יתירה ומנסה למנוע ממנו קיום מצווה מסוימת או מפתה אותו לעבור עבירה כל שהיא עליו להסיק מכך שמצווה או עבירה זו היא גורלית לגביו.
נמצא שהיצר הרע עצמו הוא המעיד אות האדם על חשיבותן של המצוות והיא זה שמביאו לקיומן בפועל בהקפדה יתירה .
יעזור ה' שנזכה על ידי המאמץ שאנו מתגברים על היצר הרע לפעול את ביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
