פרשת ויחי
"אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח, כב). החיד"א במדבר קדמות (מערכת ח אות טז) הביא, שהיה חרב לאברהם, שהיה חקוק עליה שם המפורש. והעבירה ליצחק, ויצחק ליעקב. ועשו, כשהוצרך להלחם עם נמרוד, מכר בכורתו ליעקב, בשביל אותו חרב שהיה שוה ממון הרבה. והלחם והעדשים שנתן לו, לא היה אלא לקיים המכר. ובזה יוסבר מ"ש "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי". עכ"ד. ולהוי ידוע מה שתירגם האונקלוס בחרבי ובקשתי – "בצלותי ובבעותי". וכבר שגור בפי כל בר בי רב דחד יומא (חגיגה ה:) מאמר הגמ' ברכות ו: שיש דברים העומדים ברומו של עולם, ואנשים מזלזלים בהן. ופירש רש"י, כגון תפילה. וע"ש עוד בברכות (לב:) וברש"י, שיש להתחזק בה "תמיד", ו"בכל כוחו". וע' לשון הירושלמי ברכות (א:) הלואי יתפלל אדם כל היום, מפני שאין תפילה מפסדת. [ובברכות כא. לא נוסף הסיפא]. ואמנם עת לקצר, כי קצר המצע מהשתרע (ישעיה כח, כ). אך נביא בקיצור נמרץ, כמה מילי מעלייתא בעניני תפילה. בשו"ת תרומת הדשן (סי' ה) כתב, שאפילו שאונס ממון נחשב אונס, כדמוכח מרש"י ברכות (ח:) וכו'. ושלכן כתב המרדכי שבת (סי' רנח) שלצורך פרנסה, מותר להפליג לפני שבת, בשונה מדבר הרשות. מכל מקום, לענין תפילה, שהיא עבודת קונו, אין לו לחוש לאונס ממונו. ע"כ. ואכן, נפסק בקצרה ברמ"א או"ח (בסי' קח ס"ח) שאין לעבור זמן תפילה, למען כספו. ועד כדי שהפמ"ג שם הסתפק לומר, שגם על חשבון הפסד יותר מכדי חומש מנכסיו, לא יפסיד תפילה, ואין דבר כזה בכל שאר המצוות אפילו דאורייתא. [כפסק הרמ"א באו"ח סי' תרנו]. ומהשיטמ"ק כתובות קד. יוצא, שאפשר להחיות מתים ע"י תפילה. ומפורסם המהרש"א קידושין כט: שהתפילה פועלת דרך הטבע.
והנה, יש כמה אופנים שבהן מסוגלת התפילה להתקבל יותר, ונביא מעט מהן. 1) לכוון באבות, כמבואר בשו"ע או"ח (סי' קא ס"א) שזה מעכב ממש. ובחינוך (מצוה תלג) פירש, שאין הפשט שהכוונה הפשוטה של המילים היא המעכבת, אלא, הכוונה שיתן האדם אל לבו, שלפני השם הוא מתפלל, ואליו הוא קורא, היא המעכבת, והוסיף שיפנה מחשבתו מכל שאר מחשבות העולם, וייחד אותה על זה. ע"ש. 2) המהרש"א בנדה (סט: ד"ה ג' דרך ארץ), כתב, שתפילה חזקה, יכולה לשנות אף גזירות שנגזרו עליו לפני יום הוולדו, כמבואר בנדה (טז:). 3) יש כמה "עת רצון" והלו"ז שלהן – ע' ברכות ח. על תפילה בציבור. וביבמות עב. על חצות לילה. ועוד יש לפרש, ואני תפילתי לך ה', היינו, כשאני מגיע לדרגה שכולי תפילה לה', אז ממילא עת רצון. 4) בספר חסידים (סי' קלא) מובא, שאף מי שאין לו מעשים טובים, תפילתו מתקבלת כשהיא על ענינים רוחניים. וראה ברכות נ. וברש"י, שעל תורה נאמר, הרחב פיך ואמלאהו. ועי' מגילה ו: דלאוקמי גירסא סייעתא דשמיא. ואותה מקבלים ע"י תפילה, כמו שיוצא מרש"י בע"ז ח. שהמאריך בחונן הדעת, זוכה לזכרון. 5) יתפלל כעני, שירגיש שאין לו שום פתח מילוט מצרתו רק הוא לבדו [וידוע בענין זה הזוהר בלק קצה. שיש ג' סוגי תפילה וכו']. 6) בס"ח (סי' קל) כתוב, שע"י בכיה, תתקבל תפלתו, אף שאינו ראוי. ומשמע גם על גשמיות. ובשו"ת אבקת רוכל (סי' יב) כתב, שאחד מתנאי התפלה היא הדמעה. ע"ש. ושערי דמעה לא ננעלו (ב"מ נט.). ורבינו יונה (שערי העבודה אות יא) מבאר, שהדמעה היא כנגד ניסוך המים, שהיו מנסכים על גבי המזבח. [היינו, שתפילה לחד מאן דאמר (בברכות כו:) היא כנגד הקרבנות]. ושורש הדמעה מגיעה מכח הכוונה והריכוז בתפילה, שהיא המפתח לקבלתה, וכמדוקדק ברש"י ראש השנה יח. תפילה שלימה – נתכוון. ע"ש והבן. ואכמ"ל. ולקראת סיום, נציין, מה שיוצא מהכסף משנה (פ"ד מתפילה הי"ט) שבסוף כל הבקשות יסיים באמירת: "והטוב בעיניך עשה", והפירוש, שלא תתן לנו הטוב בעיננו שאולי לא יהיה תכליתו טוב. [וסימנך, שמשון הגיבור]. אלא, הטוב בעיניך שהוא הטוב הגמור. ע"כ.
ונחתום בלשונו המעוררת של הרב פרי עץ חיים (שער התפילה פרק ז): והנה צריך שתדע, כי יש הפרש גדול בין תפלת החול, ובין תפלת ראש חודש. ובין תפלת יום טוב ובין חול המועד, ובין תפלת שבת. וגדולה מזו, דאפילו ביום טוב עצמו, אינו דומה תפילת פסח לתפילת שבועות, ולתפילת סוכות. וגדולה מזו, כי אפילו תפלת החול עצמו, אינו דומה תפלת יום זה, לתפלת יום שלפניו. וגדולה מכולם, כי אפילו תפילות שבכל יום ויום, יש הפרש גדול בהם. ואינה דומה תפלת הבוקר לתפלת המנחה, או לתפלת ערבית. סוף דבר, שאין לך תפלה מיום שנברא העולם עד לעתיד לבוא, שתהא דומה לחבירתה כלל ועיקר. עכ"ל. יה"ר, שנחזור כולנו בתשובה מאהבה. ונתחזק בלעשות רצונו כרצונו, בכל איברנו וגידנו. וממילא, תחזינה עיננו בשובו לציון ברחמים, השתא בעגלא, אמן ואמן.
שבת שלום ר' גבריאל מנחם יצחקי מלוד
