פרשת כי תשא
יום אחד חסידי אדמו״ר הזקן באו אליו בתלונות קשות מאד ואמרו לו, ״ רבינו, איך יכול להיות שאנחנו עושים מעל ומעבר והמצב בפועל הוא שאנחנו בחרפת רעב. מה עושים??״ הם לא היו עצלנים, לא חיפשו לדפוק על דלתות אחרים ועם כל זאת, לא היה להם פרנסה.
תשובת אדמו״ר הזקן היתה מאד קשה מהכיל ע״י אדם מן השורה. הוא אמר להם, ״תראו, ידוע שדור הגאולה הוא התיקון של תקופת בית ראשון אשר עשה עוולות קשות מאד בכל הקשור בעבודה זרה.
והעונש על כל עבודה זרה הוא כרת, בלי התחכמויות. מה לעשות שהבורא הוא רחמן, ובמקום להכרית את נשמתך בעולם, ותחזור בגלגול עוד כמה פעמים על כל עונשי עבודה זרה שנעשו, הבורא נוהג בך ברחמים, ויוצר אצלך מצב של חסרון כיס.״
וכבר נאמר, שעני חשוב למת. וכל פעם ששמת יד בכיס ואין, דע לך כי אין לך על מה להצטער. זה לטובתך. אז או שאתה מקבל את המצב בשמחה, שאתה אחרי הכל נשאר בחיים, לומד תורה, נלחם בפרנסה וחי בידיעה גמורה שיוצאים מזה. או ח״ו אפשר למות תודעתית ואז נכנסים לקבוצת ה-״מתקיימים״.
זה המצב חברים, ועצם העובדה שהבורא עושה אתך חסד ועונה על השאלה המתסכלת מכל ״למה זה קרה לי?״ , רצוי לשתוק וללמוד להודות. כי הרוב ששאלו, נפרדו מהעולם וקיבלו את כל התשובות, אבל הם כבר לא איתנו. להיות בדרגה שכזו שבה אתה באמת מודה על הרע כפי שמודים על הטוב, זאת דרגה. וזאת האמונה הנדרשת מכל יהודי. להרגיש כמו ילד בן 3 בגוף של בן 40 שמעולם לא מוטרד מכלום, כי אבא לידו. זאת ההרגשה איתה אנחנו מצווים לחיות. מי ששם, הוא חי. ומי שלא שם, תורת החסידות נותנת מענה לנדכא ולנבוך.
לקדש את החיים, זו משימה יום יומית שמצריכה שינוי תפיסת עולם. כי אין לבן אנוש פרספקטיבה נכונה על המציאות, והוא נכנס למיליון תסריטים שגורמים לו להראות ולהרגיש שהוא הקדוש המעונה היחידי בשכונה, וכל השאר ממש רשעים. עם ישראל כשיצא ממצרים, לא ממש הכיר את העולם של ה-״רצון לקבל על מנת לתת״, כי הוא היה תחת משטר ממלכה של האלוקים שלה קראו רע .
רע = רצון עצמי. זה עולם המידות של האדם. ואם יש משהו שהורג את האדם זה הזמן. כשהזמן שולט באדם, הוא עבד. אין לו ברירה ובעל כרחו הוא משתעבד לרצון הנכפה עליו. בדור הצעיר, תשימו לב כמה השקעה יש ״ בחינוך לסדר״. אפס!!!!
תראו איך נראה התיק של הילד, איך נראה הכתב של הילד ותבינו מהר מאד למה אין סדר בראש. אם בגיל רך לא חינכו לסדר, אז מה מצפים שבגיל 40, השער לאקזיט יהיה פתוח וכל דכפין ייתי ויכול???. חברים, חטא העגל הינו חטא אותו עובר האדם מידי יום ביומו, ונלחם בעגל הזה כל הזמן, כל הזמן כל הזמן בכל רגע נתון.
יהודי שלדעתו חייו קשים במיוחד כתב לרבי מלובביץ : "אני צריך הרבה עזרה, אני מדוכא מאוד, אני מתפלל אבל לא מוצא נחמה, אני שומר מצוות אבל לא מרגיש שום דבר, קשה לי להמשיך…".
הרבי השיב לו תשובה עמוקה בלי לכתוב ולו מילה אחת – הוא הקיף בעיגול את המילה הראשונה בכל משפט – "אני"!. הרמז היה ברור – ההתעסקות של אדם בעצמו היא השורש למצב רוחו הירוד ולדכאונות שלו. הדלת לאושר נפתחת כלפי חוץ, לא כלפי פנים!
זהו כנראה ההסבר לתופעה המדהימה שמבחינה חומרית יש לאדם המערבי פי עשר ויותר ממה שהיה לאבותיו אבל הוא לא מאושר יותר, הפוך! ככל שחברה מפותחת יותר טכנולוגית כך אחוז ההתאבדויות בה עולה ותרופות נגד דכאון נמכרות בה כמו לחמניות חמות.
אם מישהו זוכר במה קולל הנחש, מהר מאד יבין את מה שקורה בחברה. הקב״ה אמר לנחש, אתה תקבל הכל, חוץ מהחיבור אליי. אתה תקבל את כל החיצוניות, ללא הפנימיות. ללא החיבור להכרה האינסופית.
החברה המערבית ניתקה את האדם מחיי קהילה, יחסיו עם בני אדם אחרים הם קצרים, מזדמנים ושטחיים. היא גם ניתקה אותו מעברו בכך שהפכה את אבותיו ואת מורשתם לפרימיטיביים ולא רלונטיים. העיסוק הבלתי פוסק שלו ב"אני" הפך אותו לאדם בודד, מנוכר, מדולדל רגשית ומדוכדך נפשית. מאות חברים בפייסבוק וחיוכים מרוחים מצד לצד הם כמו כל מוצר בחברה המערבית – שטוח, רדוד וחד פעמי.
אנחנו כל כך עסוקים בעצמנו שאנחנו מוכנים לתת בכדי שנוכל לקבל, במקום שנקבל על מנת לתת. וזה הבדל מאד משמעותי.
בכניסה אל הקודש פנימה, נגלה כי לבן אנוש קשה מאד לקבל מציאות של הפכים. מאידך, בתפיסת עולם רחבה מאד כשלומדים ומעמיקים בסוד, אתה מגלה שכשהקב״ה ברא את העולם ויצר סדר השתלשלות כדי להוציא לאור שמותיו, פעולותיו וכינויו ובתוך כל סדר ההשתלשלות, הוא הוציא החוצה את האהבה ויצר אדם. מאז בריאת האדם אנחנו למעשה במסע אהבה בלתי נתפס בשכל אנושי, שמטרתו ליצור את האהבה, שזה החיבור, הקישור:
1. בין המידות למעשים
2. בין ההכרה האנושית להכרה האינסופית
3. בין השכל למידות.
כל שלב בחיים יש לו מטרה. אנחנו חיים בשלב האהבה. כל התנאים מוכשרים לזה, רק תבוא ותהיה כלי. שם נמצא האלוקים שם הוא יושב בשלושה רבדים ולכן נאמר עלינו ״והייתם כאלוקים״ וגם ״ותחסרנו מעט מאלוקים״.
ברגע שהמימד החמישי (אהבה) יושלם, נזכה להיות כאלוקים. זה ממש קשה, כי אנחנו מתומרנים ע״י כוחות של פירוד, שהם המידות שלנו אשר מבקשות להתאזן בכאוס של העולם, לעומת ההכרה האלוקית המנסה בכל דרך להתגלות ומתנגשת ללא הרף בעולם התכונות הניזון ישירות מהעולם החיצון. זה בעיה.
ולזה התכוון החכם מכל אדם באומרו ״על כל פשעים תכסה אהבה״.
בגלל האתגר העצום הזה, תורת החסידות היא כל כך עצמתית, כי היא מזככת את המידות בשורש ע״י התעסקות במהות. בהבנת הלמה. ואם אתה מזדכך שורשית, אתה מתחיל להיות מזוכך אישיותית. זה כל כך קשה וכל כך מתסכל, שאתה חייב לעבור את כל מדורי הגהינום כדי להכנס אל גן העדן ומשם להתעלות שלב אחר שלב לעולמות נעלים מאד.
חברים, בעידן של גאולה, חייבים שפה שמתאימה לעידן הזה. במיוחד ובוודאי ליהודי הרוצה לחיות חיים של משמעות מתוך קדושה. ספר התניא זאת שפה. זה מידע שמשנה מציאות לכל אחד מאתנו הרוצה להתחבר על עצמו, אל החברה ואל הבורא יתברך, בכדי לזכות להיות ביום מן הימים, אחד.
זצ״ל חכם רפאל ביטא זאת בצורה הכי יפה מתוך הכתוב ״אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו״. אם נשים את הפסיק אחרי המילים ״ואני לא״, אז תזכה ל- ״אראנו״. אם הפסיק יהיה אחרי המילה ״ואני״, אז המענה יהיה ״לא אראנו״, ח״ו.
עוון חטא העגל יושלם, ביום שבו כולנו נשים את עצמנו בצד, ונתחיל להביט על הכלל, לקראת הייעוד הנשגב, ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.
הרב דוד בוטראשוילי הי"ו מאשדוד
