פרשת בשלח
חמישה-עשר בשבט קשור בפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל – "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". פנימיות התורה מבארת את עניינם של הפירות האלה בנפש האדם ובעבודתו הרוחנית. שבעת המינים האלה מתחלקים לשני סוגים: יש בהם הדברים החיוניים לקיומו של האדם, ויש הדברים שעניינם להוסיף הנאה ותענוג.
חיטה ושעורה הן הבסיס ללחם, שהוא המזון הבסיסי ביותר: "לחם לבב אנוש יסעד" (מחיטה מייצרים לחם עדין יותר, ומשעורה לחם 'כבד' ו'גס' יותר, שלפעמים גם הוא נחוץ). גם הגפן, שממנה עושים יין, מייצגת צורך חיוני, שכן היין מביא את השמחה החיונית בעבודת האדם, ואת הכוח להוציא ולגלות כישרונות חבויים, בבחינת "נכנס יין יצא סוד". לעומתם, התאנה והרימון, וכן השמן והדבש, הם דברים המביאים מתיקות ותענוג. האדם יכול להתקיים גם בלעדיהם, ואולם באמצעותם הוא זוכה לתענוג גדול יותר ולתחושת הנאה.
גם בעבודתו הרוחנית של יהודי קיימים כל העניינים האלה. יש הדברים הבסיסיים, שהם בבחינת לחם ויין – לימוד נגלה דתורה ופנימיות התורה. עניינים אלה בתורה חיוניים לקיום המצוות כראוי, הן כדי לדעת את ההלכה עצמה, הן להשגת החיות הפנימית הדרושה לקיום התורה ומצוותיה כראוי. אך הקב"ה נותן ליהודי לא רק את הדברים הבסיסיים וההכרחיים, אלא גם "תאנה ורימון" ו"שמן ודבש". הוא נותן לו כוח שעבודתו תהיה לא רק במידה המוכרחת בלבד, אלא מתוך הרחבה ועונג, שפע ועומק.
תורת הסוד (לקוטי תורה לאריז"ל, עקב ח,ח) מסבירה ששבעת המינים הם כנגד שבע הספירות העליונות. חיטה כנגד חסד; שעורה כנגד גבורה; גפן – תפארת, וכך הלאה, עד לספירת המלכות המיוצגת בדבש. בתורת החסידות מבואר (אור התורה בראשית, עמ' 669) ש'חיטה' (מאכל אדם) מייצגת את עבודת הנפש האלוקית; שעורה (מאכל בהמה) מייצגת את עבודת הנפש הבהמית. 'גפן', שעניינה לגלות ולהוציא את הסוד (יין), מגלה את פנימיות הנשמה. אך בזה לא דיי, אלא צריך שיהיה גם "תאנה ורימון", שזה בירור לבושיו הרוחניים של האדם, ועד ל"שמן ודבש" – תכלית הגדלות והשלמות הרוחנית. זה עניינם של שבעת המינים בעבודת האדם. (תורת מנחם תשד"מ)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
