פרשת עקב
עקב אמונה ובטחון
דוד המלך ע"ה: אומר "מזמור לדוד, ה' מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך – הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו" (תהלים טו). ובכל בוקר אנו אומרים: "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי ודובר אמת בלבבו". את דרך החיים אשר הורה לנו דוד המלך, ואת אשר הנני אומרים בכל בוקר עלינו לקיים, שהרי התביעה כלפי כל אחד מאתנו היא להיות "דובר אמת בלבבו" ובדרך זו יש ללכת. בדורות האחרונים החלו אנשים לעשות ביטוח חיים, וזה עורר שאלה לפי דבריו של ה"חובות הלבבות" בפתיחה לשער הבטחון "מי שאיננו בוטח בא-להים בוטח בזולתו, ומי שבוטח בזולת ה' מסיר האלהים השגחתו מעליו, ומניח אותו ביד מי שבטח עליו" ואם כן שמא אף הרוכש לעצמו תוכנית ביטוח – כזו שתעניק לו פנסיה לעת זקנה או לחלופין סכום ליורשיו באם חלילה ימות בלא עת, נחשב כמי שמסיר את בטחונו מהקב"ה ומעמידו על חברות הביטוח, ואולי נכלל אדם זה בכלל אלו שאמר עליהם הכתוב (ירמיה יז, ה) "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו". הגאון בעל שו"ת "פרי השדה" ומגדולי הפוסקים בהונגריה. מציג את השאלה ("פרי השדה" ח"ב, סימן מ"ד) ומביא בעצמו ראיה מקורית לכך שהתחשבות במצב החיים אינה משום חסרון בביטחון מדברי התוס' בתחילת פרק האיש מקדש (קידושין מא.) שם מביאים תוספות שמדברי הגמרא נראה כי אין לקדש את בתו קטנה כי אם נערה או בוגרת, אבל "ועכשיו שאנו נוהגים לקדש בנותינו אפילו קטנות היינו משום שבכל יום ויום הגלות מתגבר עלינו, ואם יש סיפק ביד אדם עכשיו לתת לבתו נדוניה שמא לאחר זמן לא יהיה סיפק בידו ותשב בתו עגונה לעולם" – והרי ראיה מפורשת מדברי התוספות, כי אם יש לאדם כעת כדי לתת נדוניה לבתו והוא ממהר לקדשה, אין נחשב חששו – שמא לא יהיה לו לאחר זמן, כחוסר בטחון בה'. בעל פרי השדה מקבל ראיה זו, והוא מבאר כי דברי הפסוק "ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו'" נאמרים רק לגבי מי ששם את מבטחו רק על האדם, אבל מי שמאמין שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות והוא שמסובב את כל העולם, אין זה מניעת בטחון אם פועל לדאוג לעצמו או ליורשיו – בדרך הטבע המקובלת. והוא מוסיף שעצם ההמצאה של ביטוח הרי היא בעצמה מדרכי ה' בעולם. ואכן, התקבלה דעתו של בעל פרי השדה אצל כל האחרונים, והגאון רבי משה פיינשטיין שנדרש אליה (אגרות משה אורח חיים חלק ב', סימן קי"א) לפני כיובל שנים מצטרף לדעה זו, בנוגע לביטוח פנסיוני באשר השואל מעלה שאולי אין זה מדרכי הבטחון שהאדם ידאג לעצמו לימי הפנסיה או לזמן שאחרי פטירתו שהרי הקב"ה בידו להעשירו בכל עת. אלא שהגר"מ מביא ראיה מהגמרא בשבת (דף נ"ג) על אדם שהשתנו עבורו דרכי הטבע כדי שיוכל לזון את בנו שאמו נפטרה בלידתו, ואמר אביי "כמה גרוע אדם זה שהשתנו לו סדרי בראשית". משום שגנאי הוא לו שהשתנה עבורו הטבע ולא ניתן לו משמים כסף שיוכל לזון את בנו בדרך הטבע."ואם כן כשרוצה להשאיר לזקנותו ולירושה הרי צריך שה' יתברך ישפיע לו ממה שעושה יותר מכפי הראוי בדרך הרגיל שהוא כעין דרך נס שאולי אינו זוכה וגם אינו מן הראוי כדלעיל, ולכן כיון שה' יתברך נתן דעה בדורות האחרונים שיהיה עסק זה של ביטוח בעולם שהוא משאיר לזקנותו ולירושה בדרך טבעי, הוא דבר טוב וראוי גם לאנשים כשרים יראי השי"ת ובוטחים רק על השי"ת שהוא הנותן עצה למיקני נכסין, וכך בביטוח שריפה וכדו'. וכך בשו"ת יחוה דעת (ח"ג סימן פ"ה) שאף המבטח את עצמו בפוליסת ביטוח, אינו עובר על שום חשש איסור מן הדין, כיון שסוף כל סוף הוא מאמין שהכל מתנהל על פי השגחת ה' יתברך, ואין פעולתו בזה, אלא בגדר השתדלות ככל עסקיו לצורך פרנסתו. וכן מבואר בתוספות במסכת בבא קמא (דף ע:) בשם רבינו תם, שדנו באיסור להלוות בריבית, שליהודי אסור להלוות בריבית מן התורה, אבל להלוות לגויים בריבית מותר, אלא שחכמים גזרו איסור אף בריבית לגוי, כדי שלא ילמדו ישראל ממעשיהם של הגויים. וכתבו התוספות, שבזמנם יש להקל להלוות בריבית לגויים, מפני שהיו חיים בין הגויים, ולא היתה לישראל שום אפשרות אחרת להתפרנס, אלא על ידי שיהיו נושאים ונותנים וסוחרים עם הגויים, ובפרט שהיו היהודים צריכים לשלם מיסים גבוהים למלך ולשרים, לכן אף כשהיו סוחרים עם הגויים לא היו מתפרנסים בדרך כלל אלא לקיום נפשם, ולפיכך כתבו התוספות, שיש להקל בזמנים הללו להלוות בריבית לגויים. וכן פסקו הטור ובשו"ע יו"ד (סימן קנ"ט). ומשמע מדבריהם שאין לחוש בזה משום חוסר ביטחון בה', שהרי התירו מתוך הדחק להלוות בריבית לגוי כדי להתפרנס, ולא אמרו שאדם חייב לקוות לישועת ה' באופן שאינו הולך עם דרך הטבע בכללית בעולם. אלא כל השתדלות בעניניו הגשמיים של האדם שהיא דרך בני אדם, היא ההנהגה הראויה, וכך חפץ ה' שיתנהל עולמו, ובכלל זה גם עניין הביטוח. וכן פסקו עוד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים, ומהם בשו"ת לחם שלמה, שנשאל גם כן אם אין בעשיית ביטוח חשש משום פתיחת פה לשטן, (שהלא בפוליסה כתוב "שאם חס ושלום ימות" וכדו') והשיב שאין בזה שום חשש כלל, שהרי הריב"ש כתב (בסימן קיד) שמותר לאדם בריא להכין לעצמו קבר ותכריכים וכדמוכח מדברי התלמוד.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא
