פרשת תצוה
פרשת תצווה צופנת בתוכה רמזים שאינם נראים לעין במבט שטחי. לדוגמה, אי-אזכור שמו של משה בפרשה. זה היה בעקבות בקשתו של משה מהקב"ה למחול לבני ישראל על חטא העגל. משה אמר שאם הקב"ה אינו מוכן לסלוח לישראל – "מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ". בסופו של דבר מחל הקב"ה, אך אמירת צדיק מתקיימת במידה מסויימת ושמו של משה נמחק מפרשה בתורה, פרשת תצווה. ערכה המספרי של שם הפרשה, תְּצַוֶּה, הוא 501. העיסוק בגימטריות דורש זהירות, אולם כאן יש משמעות רוחנית למספר, המופיע גם בהקשר המכות שהנחית הקב"ה על מצרים.
רבי יהודה נתן סימנים לעשר המכות כשחיבר את ראשי התיבות שלהן – דצ"ך, עד"ש, באח"ב. מדוע יש צורך בסימנים? רבי שמשון מאוסטרופולי מסביר שרבי יהודה ביקש לרמז כאן לדברים שהושמעו בַשיחה בין משה לפרעה. משה רבנו דרש מפרעה בשם ה' לשלוח את בני ישראל, ופרעה התריס: "מי ה' אשר אשמע בקולו?". הערך המספרי של המילה אשר הוא 5011. העונש על ה'אשר' שאמר פרעה מגולם ב'אשר' – הערך המספרי של עשר המכות– דצ"ך, עד"ש, באח"ב.
בתורת החסידות מוסבר שהשם אשר מייצג את כוח התענוג, שהוא אחד הכוחות הנעלים בנפש. רעיון זה מופיע בהקשר של שבט אשר. כוח התענוג נעלה מכל רגשותיו של האדם, ואפילו מכלי שכלו. זו הדרגה העליונה ביותר, בבחינת "למעלה מטעם ודעת". וכשם שזה בכוחות הנפש של האדם, כך גם בעולמות העליונים. יש דרגות אלוקיות המותאמות לעולם הגשמי. המדרש אומר שהקב"ה הלך מהלך ת"ק (500) שנה כדי לקנות לו שם. ההליכה מייצגת את 'סדר ההשתלשלות', שבו האור האלוקי עובר הגבלה כדי לאפשר קיום לעולם הגשמי. כך מאיר בעולם הזה אור אלוקי מדוד, המותאם לעולם. נמצא ש-501 מייצג את 'אלופו של עולם' שלמעלה מ-500 הצמצומים, היינו דרגת הקדושה שלמעלה מהעולם ומ'סדר ההשתלשלות'.
זה גם סוד הערך המספרי של 'תצוה'. המספר 500 מייצג את שלמות נפשו של משה רבנו, שכן לנשמה חמש דרגות וכל אחת ואחת מהן כלולה ממאה, ויחד הרי זה 500. נמצא ש-501 מבטא את הדרגה שלמעלה מכל הכוחות, שזה עצם מהותו של משה רבנו, שלמעלה מעניין ה'שם'. ההוראה העולה מכך היא, שאל לו ליהודי לחשוש מעובדת היותנו מיעוט מספרי לעומת אומות העולם. העולם מיוצג על-ידי המספר 500, שאמנם הוא מספר גדול, אולם למעלה ממנו נמצא ה-501, שהוא הקב"ה, אלופו של עולם, שלגביו העולם כולו הוא כאין וכאפס והוא נותן לנו כוחות לגבור על כל הקשיים. (שיחות קודש תשמ"א)
