פרשת "ויקרא"
הקרבנות ומשמעותן
אמר רבי יהושע בן לוי: בזמן שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה- שכר עולה בידו. מנחה – שכר מנחה בידו. אבל, מי דעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר: "זבח אלקים רוח נשברה" וכו' [סנהדרין מג:]
בפרשתנו זו הננו למדים על הקרבנות שהתורה מצוה לעם ישראל: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" וגו'. למעשה ענין הקרבנות בכלל אינו דבר חדש, כי כבר מקדמת דנא הקריבו קרבנות לה', והמקריב הראשון לשם הוא – אדם הראשון, כמו שמוסרים לנו חז"ל: כיון שראה ששקעה חמה אמר: שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו וכו', היה יושב בתענית ובוכה כל הלילה וחוה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו וכו' [ע"ז ח-א]. קין הביא מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וגו'. נח כשיצא מן התיבה, בנה מזבח לה': ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח", ועצם העלאת האיל, אשר נאחז בקרניו, ע"י אברהם אבינו במקום יצחק בנו, מראה שעניין הקרבנות לה' היה דבר ידוע ומקובל עוד בימים קדומים. אם כן, נשאלת השאלה מה חידשה התורה עכשיו בפרשת הקרבנות?
מפרשי התורה מציינים את הפרטים החשובים שנאמר סביב הקרבנות, פרטים שיש להם חשיבות מיוחדת לחינוכו של האדם ולעיצוב דמותם הרוחנית של בני אברהם, יצחק ויעקב.
א. רודפים ונרדפים
בחיינו הננו נתקלים ברודפים ונרדפים. אדם בחיי החברה בה הוא חי יש והוא מן הנרדפים ולפעמים הוא יכול להיות מן הרודפים. לפעמים רואה אדם את עצמו כצדיק ואת חברו כרשע ונדמה לו שבזה הוא רודף את הרשע מקיים אפילו מצוה, מה דעת התורה? חז"ל עונים על כך, אמר הקב"ה: שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים ולא רק בקרבנות כך. אלא, הוא הדין גם בחיי האדם, אמר ר' הונא בשם ר' יוסף: לעולם "והאלוקים יבקש את נרדף". אתה מוצא צדיק רודף צדיק, רשע רודף צדיק, רשע רודף רשע, ואפילו צדיק רודף רשע, מכל מקום: "והאלוקים יבקש את נרדף" זאת ועוד. ר' יהודה ב"ר סימון אמר: "לעולם הקב"ה תובע דין של הנרדפים מן הרודפים, שכך הוא: הבל נרדף מפני קין ובחר הקב"ה בהבל, נח נרדף מפני דורו ולא בחר הקב"ה אלא בנח, אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקב"ה באברהם, יצחק נרדף מפני פלשתים בחר הקב"ה ביצחק, יעקב נרדף מפני עשיו ובחר הקב"ה ביעקב, יוסף נרדף מפני אחיו ובחר הקב"ה ביוסף, משה נרדף מפני פרעה ובחר הקב"ה במשה, דוד נרדף מפני שאול ובחר ה' בדוד, שאול נרדף מפני פלשתים ובחר ה' בשאול, ישראל נרדפין מפני האומות ובחר הקב"ה בישראל, ולכן מסקנת חז"ל ברורה – אמר רבי אבהו: לעולם יהא אדם מן הנרדפים ולא מן הרודפים, שאין לך נרדף בעופות יותר מתורים ובני יונה והכשירן הכתוב לגבי מזבח. [ב"ק צג-א].
ב. איסור גזילה
התורה אומרת: "אדם כי יקריב מכם", אמר הקב"ה לאדם: "יהא קרבנך דומה לקרבן של אדם הראשון, שהיה הכל ברשותו ולא הקריב מן הגזלות ומן החמסים, אף אתה לא תקריב מן הגזלות ומן החמסים. הכלי יקר מסביר, אדם המקריב בהמה שלו כאילו הקריב נפשו, כי ממונו של אדם כנפשו, דמי כמו שכתוב: "כי נפש הוא גוזל" אבל המקריב בהמה גזולה איך תהיה תמורה לנפשו.
אמונה שלמה: חז"ל מסבירים לנו שיש השגחה פרטית על כל צעד ושאל ושיש סדר בעולם ואין מקריות בחיי הפרט והכלל. איוב בשעת הויכוח ועידנא דריכא שואל, ריבונו של עולם, שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין איוב לאויב? והקב"ה עונה לו בסערה: הרבה נימין בראתי באדם וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה שלא יהיו שתיים יונקות מגומא אחת, שאלמלי שתיים יונקות מגומא אחת, מחשיכות מאור עיניו של אדם, בין גומא לגומא לא נתחלף לי ובין איוב לאויב נתחלף לי? הרבה טיפין בראתי בעבים וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה, כדי שלא יהיו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד, שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד מטשטשות את הארץ ואינה מוציאה פירות, בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי בן איוב לאויב נתחלף לי?
היהודי המאמין באמונה שלמה, אינו שואל שאלות ואינו מטיל ספקות, מאמין הוא בהשגחת הבורא על כל צעד ושעל ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה, אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה וכו' [חולין כ:]
אלה הם היסודות של תורת כוהנים והקרבנות שנצטוו עליהם בני ישראל ולכן יש להם עבורנו משמעות מיוחדת ועלינו ללמוד לקח ולבנות את בתינו על יסודות אלה להשרות את השכינה בתוך בית ישראל ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
הרב אברהם מיכלשוילי הי"ו מלוד
