פרשת "בחוקותי"
"אם בחוקותי תלכו" וגו' [כו-ג]
"ואם בחוקותי תמאסו "וגו' [כו-טו]
ללא עמל – יש התדרדרות רוחנית
שתהיו עמלים בתורה [רש"י]
איפה מתחילה ההליכה בחוקות ה'? ואיך מתחילים להיות שלם? אומרת התורה "אם בחוקותי תלכו". ופירש רש"י בשם חז"ל: "שתהיו עמלים בתורה". זוהי נקודת ההתחלה. עמל התורה היא השורש והבסיס לכל קיומו הרוחני של היהודי, ועל יסוד זה של עמל התורה אפשר אחר כך לבנות עוד קומה ועוד קומה של תורה וגדולה, מידות רוחניות נעלות וכך עליה אחר עליה ועד ההגעה לפסגה. בלי עמל התורה, מעידה התורה כי אין שום אפשרות להגיע למדרגות רוחניות בתחום היראה ושמירת מצוותיה. כך מבאר הרב אליהו שלזינגר שליט"א בספרו "אלה הדברים": עזיבת התורה והאמונה מתחילה בהזנחה ובזלזול בעמל התורה, וכמו שאומרת התורה: " ואם לא תשמעו לי", על כך מפרשים חז"ל "להיות עמלים בתורה",לאחר מכן התורה מפרטת עוד מדרגה אחר מדרגה של התדרדרות רוחנית עד לשפל המדרגה, וכפי שרש"י מסכם אותם כך: לא למד ולא עשה, מואס באחרים העושים, שונא את החכמים, מונע את האחרים, כופר במצוות, כופר בעיקר! [רש"י כו יד-טו], נמצא , שהכל מתחיל בהזנחה של עמל התורה, ומשם פתוחה הדרך להתדרדרות נוראה עד לבאר שחת.
הזלזול בעמלה של תורה משפיע לרעה לא רק על הפרט ועליו עצמו, או גם על הכלל כולו, וכפי שאומרת התורה בסיום התוכחה: "והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתותיה בהשמה מהם, והם ירצו את עוונותם יען וביען משפטי מאסו ואת חוקותי געלה נפשם" [כו-מג].
מבאר הנציב זצ"ל בביאורו "העמק דבר",שגם כאן מלמדת אותנו התורה כי השורש והיסוד לבנין היהדות כולה היא לימוד התורה, פסוק זה מדבר על מצב שבו לאחר הכל כבר מכיר עם ישראל בחטאו ומבקש לחזור בתשובה. והנה בסופו של דבר הוא חזר בתשובה מלאה, מתחרט על העבר ומקבל על העתיד. ומצפה שבזכות זה יזכה לגאולה, אבל הגאולה לא מגיעה! למה?! מדוע עדיין אין גאולה?!
מבאר שם הנצי"ב זצ"ל: מבאר המקרא כאן על מה אי אפשר שתהיה הגאולה מיד משום "שמשפטי מאסו", אפילו המצוות שיש בהם טעם, מכל מקום החליפו הנהגותיהם כבר ואין יכולים לשוב בלי ידיעת תלמוד התורה, שאפילו משפטים שיש בהם טעם, מכל מקום יש בהם פרטים בלי טעם, כידוע "ואת חוקותי געלה נפשם" – חוקות התלמוד ותורה שבעל פה הפליטה נפשם ויצאה מלבם, ואם כן אין להם זכות מעשה המצוות שרוצים לשוב ולעשות. ע"כ.
ראוי כי נשנן שוב ושוב יסוד זה שהוא נכון לכל אחד מאיתנו, והוא נכון לכל אחד שחשקה נפשו לשוב אל בית ה' והם מתחילים בכל מיני סממנים חיצוניים ולעיתים גם עושים מעשים משונים שהם להם שום קשר ושייכות עם יהדות ומאידך נשארים עמי הארץ, והופכים את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל, ויהדות כזאת אינה לרצון הבורא, ובסופו של דבר יוצא מזה חילול ה' נורא, כאשר הציבור הכללי חושב שמעשיו הם הם היהדות, ואינם יודעים שאין למעשים שלהם שום דמיון ליהדות, כי יהדות מתחילה בעמלה של תורה, ורק על יסוד זה אפשר לבנות מעלה ועוד מעלה.
אך לא רק על אותם בעלי תשובה הדברים אמורים, אלא גם על כל איש ואיש, ובפרט על בני הישיבות החושבים שלמדנותם תביא להם מרוב רוח וגאווה, מצעקות ועשיית רושם, ואינם יודעים שמכל אלה נשארת הרוח אבל רוחניות אין, ולמדנות מאן דכר שמיה. ויראת שמים בכלל אינם יודעים מהי, כי יסוד היסודות ושורש העבודה התמימה שידע האדם מה חובתו בעולמו ,והחובה הראשונה עליה אפשר לבנות בית גבה – קומות, הוא חובת עמל התורה ולימוד התורה מתוך שקידה וחשק, ומתוך שאיפה גדולה לדעת את ה', לדעת עוד ועוד. ורק כך יגדל להיות למדן וירא השם באמת, וכאשר כל אלה – יבנו על אותו יסוד של עמל תורה.
מסופר שאחיו של רבי חיים זוננלפלד זצ"ל [שהיה רבה של ירושלים] כתב לו לרבי חיים, שאינו רואה כל כך טעם בלימוד התורה, כיוון שבלאו הכי לא יצמח ממנו גדול בישראל, ורבי חיים ענה לו כך: מימינו לא ראינו שחנווני שסגר את חנות המכולת שלו בטענה ש"ממילא לא אהיה רוטשילד", בעל חנות מבין שבכל דקה הוא מרוויח משהו ולכן הוא מתאמץ ומשתדל בכל כוחו, בכך שהוא פותח בבקר מוקדם את חנותו, ואם צריך הוא נשאר בחנות עד מאוחר בערב, והוא מתאמץ לצרף פרוטה לפרוטה עד כמה שהדבר תלוי בו,ועולה בידו. ואם כך הוא בגשמיות, הרי שלפחות כך צריך להיות עסק התורה: מי שמבין את ערכה העצום של כל מילה, של כל דקה לא יפסיק מללמוד גם אם לא יהיה "רוטשילד", בתורת ה'.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
