הרב יוחנן מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'ויקהל'

הרב יוחנן מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'ויקהל'

פרשת 'ויקהל'

"ויצאו כל עדת בני ישראל מלפני משה" [לה'-כ']

והיו עיניך רואות את מוריך

היינו מלפני משה הלכו, אבל השכינה לא זזה מאיתם כי חל מעליהן רוח נבואה ממשה, כיון שהיו מלפני משה [עירובין נג:]. אילו ישבתי לפני רבי הוינא מחדידנא טפי [תפארת יונתן].

להיקרא "בן תורה" זו מחוייבות הדורשת מהאדם הנהגה ברמה אחרת וכפי שיבהירו לנו הדברים הבאים:  "האור החיים" שואל מדוע הוצרכה התורה לכתוב מלפני משה? הלא בידוע שהם היו לפני משה, כמו שכתוב בתחילת הפרשה "ויקהל משה", ותירץ "האור החיים" דתלמיד היוצא מרבו, אסור לו ללכת ואחוריו כלפי רבו, לכן כתוב שיצאו מלפני משה.

הסבא מקלם זצ"ל מתרץ שאחר שיצאו בני ישראל ממשה עדיין ניכר היה עליהם שהם למדו אצל משה. ולא רק בשעת לימודם אלא בכל מקום שהיו אף לאחר שיצאו ניכר עליהם כי למדו תורה אצל משה, לפי שהתנהגו בכל מקום ובכל זמן כאילו עומדים הם לפני משה.

זו חובתו של האדם: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" כשנמצאים ליד משה בוודאי שאין מנוס מהתנהגות כירא שמים ובאימה ובקיום רצון הבורא. אך, הנסיון מתחיל בהליכה מלפני משה, כאשר מתחילים להתנתק ממשה ולהישאר לבד.

בספר "דרכי מוסר" לרב יעקב ניימן זצ"ל מובא משל:

קבוצת אנשים היו יושבים יחד מסביב לשולחן אכלו ושתו, ובשעת אכילתם וישיבתם לא יהיה ניכר שום הבדל בין יש לרעהו, כאשר סיימו אכילתם וישיבתם לא היה ניכר שום הבדל בין איש לרעהו, כאשר סיימו אכילתם קמו כולם והלכו איש לדרכו והנה הם רואים שאחד נשאר יושב במקומו. אולם, אף אחד לא הבין מדוע הוא לא קם ממקומו ומצטרף לחביריו, כאשר הציצו מתחת לשולחן הנה הם רואים שאותו אדם קטוע רגליים, ואז הבינו את הסיבה מדוע נשאר יושב במקומו.

רק אצל בני אדם, כאשר נמצאים בבית המדרש בשעת לימודים אין ניתן להבחין בהבדל שבין איש לרעהו. אולם, כאשר האדם יוצא מבית המדרש ופונה לעסקיו הגשמים ניתן להבחין למי שי רגליים ולמי אין, יש אדם המגיע לעסקיו, שוכח את לימודו ואף את דרכי המוסר, אשר הלך בהם עד כה והנה הוא, שבעת עסקיו איש אחר לגמרי, אי אפשר להאמין שהוא אותו אדם שמידי יום קובע לעצמו עתים לתורה, כל משב רוח קל מפילו מרגליו הרוחניות.

וישנו אדם אחר שאפשר לראות אותו מיישם הלכה למעשה, דווקא בשעת המבחן הקשה הוא מפגין נאמנות לתורה, את האהבה לזולת, נימוס ודרך ארץ, את כל מה שלמד הוא מתרגם לשפת המעשה.

הגר"ע יוסף שליט"א הסביר את הפסוק בתהילים: "שתולים בבית ה'.. בחצרות אלוקנו יפריחו", ישנם בני אדם אשר באים מידי יום ביומו וקובעים לעצמם קביעות בלימוד התורה ושותים בצמא את דברי הרב, או מגיד השיעור, ממש שתולים בבית ה'. אולם, כאשר נגמר השיעור והקהל מתפזר ויוצא, ישנם אנשים אשר מספיק להם להגיע אך ורק לחצר בית הכנסת והכל פרח וברח, כאילו אותו אדם לא שמע ולא ידע, ואין מה לומר שכאשר מגיעים הם לבתיהם או למלאכתם שבוודאי לא נשאר אצלם מאומה מכל לימודם הכל נעלם כלא היה.

וזאת כוונת המשך הפסוק "בחצרות אלוקינו" כשנמצאים בחצר אז הכל פורח ומכאן החשיבות והמחויבות לקידוש ה' שחייב להיות אצל כל מי שזכה להיקרא בתואר "בן תורה" עליו לחוש בכל צעדיו "כעומד לפני משה". כל ההנהגה של בן תורה במשך כל שעות היממה מחיבת התנהגות שונה משאר בני האדם בכל רגע ורגע מהיממה, באכילה, באוטובוס, בהליכה, בלבוש ובדיבור. כאן אי אפשר להתנהג "כמו כולם", ביציאה מכותלי בית המדרש אי אפשר לדבר בשפת הרחוב, בלכתך בדרך יש לדעת איך מתלבשים, התחושה צריכה להיות ש"מצלמים" אותך כל רגע מלמעלה, אתה נבחן בכל צעד ושעל שאתה עושה, אי אפשר להינתק בחלק מהיום כשלא עוסקים בתורה או כשלא לומדים ולהיות אחד מן השורה, כל אדם הרוצה להיות ראוי לתואר החשוב, היקר ולהיכלל בקבוצת "בני תורה", חייב שהדברים יהיו לפניו לזיכרון ובכל צעד ושעל עליו להיות מודרך על פי דרך התורה, ויתכן שמבחינתו האמתית של האדם היא דווקא במצבים לא נוחים. כגון: כעס או מריבה. כאן עלול האדם להוציא חס ושלום מילים שאינן תואמות את מעמדו ואם יכשל והנהגתו אז תהיה של אדם מהרחוב, יכול הוא לגרום בכך לחילול שם שמים גדול. וזאת דורשת מאתנו התורה להרגיש שאנו נמצאים במבט בוחן לעדשת המצלמה ובסופו של דבר יראו את הסרט לכל האנשים המכירים אותנו במעשים הנגלים וגם הנסתרים, ואוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, כיצד נוכל להסתכל יחד איתם ולראות את עצמנו במצבים שאינם מתאימים לאדם ירא שמיים ובמיוחד אם כאן בעולם הזה החשיבו אותנו כאנשים צדיקים ויראי ה'. זה הזמן לעשות תיקונים ושינויים לפני "שמשדרים": עדין בכוחנו לערוך שינויים ולמחוק את מה שאינו ראוי לשידור. וזו כוחה של התשובה עכשיו ומייד, וזו התביעה מאיתנו להיות בקדושה גם בזמן של "ויצאו מלפני משה".

ר' יוחנן מיכאלי שליט"א מלוד.

 

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*