פרשת "נצבים"
"אתם נצבים היום כולכם" – אומר רש"י בשם תנחומא, למה נסמכה פרשת אתם ניצבים לקללות, לפי שכשמעו ישראל מאה ברכות חסר שתיים חוץ ממ"ט שבתורת כוהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלו, התחיל משה לפייסם "אתם נצבים היום" הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אותכם כליה והרי אתם קיימין לפניו.
מפרש הגר"י ניימן זצ"ל: "אתם נצבים" בזכות שכולכם מאוחדים – על ידי שעם ישראל מאוחדים ככלל מובטחים שלא יכלו לעולם.
מוסיף הסבא מקלם זצ"ל: שעל ידי שמתקשרים אל הכלל שהולכים בדרך ה' זו עצה להינצל מיום הדין, בידוע שאומר הטור בהלכות ראש השנה: ורוחצין ומסתפרין כפי שמובא במדרש על הפסוק: "כי מי גוי גדול" וכו'. ר' חנינא ור' יהושע אומרים איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלוקיה, שהרי מנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים מגדל זקנו ואין חותך ציפורניו לפי שאין יודע איך יצא דינו. אבל, עם ישראל לובשים לבנים ומתעטפים לבן מגלחים זקנם ומחתכין ציפורניהם ואוכלים ושותים ושמחים בראש השנה, לפי שיודעים שהקב"ה יעשה להם נס. ואומר הסבא מקלם: שיחיד בפני עצמו צריך לפחד מיום הדין וכידוע שאין סומכין על הנס. אבל, כאשר האדם נקשר אל כלל ישראל ועם ישראל ככלל שהולכים בדרך ה', בטוחים שיעשה להם נס.
ומכאן עצה כיצד לזכות ביום הדין הנורא של ראש השנה ויום הכיפורים: "להשתדל להיות קשורים לרבים, שהם יראים וחרדים לדבר ה'. להרבות בתורה ובמצוות ומעשים טובים, בצדקה גמילות חסדים חרטה על הדברים הרעים שנעשו וקבלה על דברים טובים שיעשה", ולכן התורה מדגישה: "אתם נצבים היום כלכם", כיון שכולכם אגודה אחת. וכך אנו אומרים בתפילות ראש השנה וכיפור "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" וכאשר כולם כאחד, אין הקללות של התוכחות יכולות לשלוט בכם. וכיצד מגיעים למדרגה כזו של אהבת כל עם ישראל? התשובה היא, ע"י הפחד מיום הדין.
כאשר האדם בפחד כשמגיע יום הדין, וכגון שהוא נמצא ביער ורואה למולו ארי אז מהפחד הגדול, הפחדים הקטנים שהיו לו נשכחים. אנו עומדים ביום הדין של ראש השנה וכיפור לפני הקב"ה היינו: הפחד הגדול, ואז מתבטלות המידות הרעות ועי"ז נאהב כל אחד מעם ישראל.
וסיפר תלמיד ישיבת מיר, כאשר גלתה ישי' מיר לשנחאי, הישי' הקדושה התקיימה שם על אף כל הסכנות שהיו וכל רגע היה נס גלוי, והיו בחורים שהעדיפו ללמוד בעזרת נשים ולא עם הציבור כולו בבית המדרש. כאשר נודע הדבר לגר"ח שמואלוביץ זצ"ל הגיב על כך בחריפות ואמר: על הפורשים מן הציבור לדעת כי הציבור נידון בשמיים ב"ציבור" וזהו דין אחר לגמרי. אי לכך כשעשר לומדים כולם ביחד ובאותו מקום, דנים את כולם בתורת ציבור אולם, כאשר יהודים הולכים ללמוד במקום אחר דנים אותם כיחידים ואז יש צורך בזכויות רבות בכדי להינצל ועם ישראל שהוא יחידה אחת ולא ריבוי של יחידים. ולכן אנו אומרים בכל נדרי "אנו באים להתפלל את העבריינין", ולכן נידונים בציבור וראיה לדבר ממגילת אסתר, נאמר: "קיימו וקיבלו" [וקבלו קרי] היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם וגו.' הגמ' במס' שבת [פח:] דרשו מכאן הדר קבלוה [את התורה] בימי אחשורוש, דכתיב "קיימו וקבלו" – קיימו מה שקבלו כבר ומסביר בספר "קול אליהו" בשם הגר"א שדרשה זו היא דווקא מן הכתיב החסר "וקבל" ומובן היטב מדוע נרמז כאן קבלת התורה דווקא ככתיב חסר שהוא לשון יחיד, דקבלת היהודים על עצמם היתה בתורה עם "כאיש אחד בלב אחד" ולא בתורת יחידים. לעומת זאת במעמד הר סיני נאמר "ויחן שם ישראל" בלשון יחיד. וכאן במגילת אסתר דווקא משום שהעם קיבל כיחידה אחת יש בכח קבלה זו לחייב את זרעם ואת הנלווים עליהם.
ונסיים בפסוק מההפטרה, "ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם". בברכת שבת שלום ושנה טובה ומבורכת לכל בית ישראל, כיחידה אחת תיכלה שנה וקיללותיה תחל שנה וברכותיה.
ר' אפרים דניאלוב הי"ו אור יהודה
