פרשת "ויצא"
"ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", היה צריך לכתוב "וילך יעקב חרנה" למה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. בזמן שהצדיק היה בעיר הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה, אבל שיצא מן העיר, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה.
כשיצא יעקב אבינו מבאר שבע קרא עשו לבנו אליפז ואמר לו: קח את חרבך ותהרוג את יעקב אבינו לפני צאתו לדרך, ותזרוק את גויתו אל אחד ההרים, ותקח את רכושו. אליפז היה בן 13 שנה והיה גיבור גדול ואיש מלחמה, לקח עמו עשרה לוחמים ורדפו אחרי יעקב אבינו והשיגו אותו בהר שממול שכם, וכשנתקרב אליו אליפז שלף חרבו להורגו. שאל אותו יעקב אבינו: למה באתם חמושים ולשם מה באתם? אמר לו אליפז: אבא ציוה עלי להורגך. כשראה יעקב אבינו שמצבו אינו בטוב, התחיל לדבר על לבו ולהערים עליו באומרו: קח את כל נכסיי ואת כל רכושי ואני אהיה עני, ועני חשוב כמת, ואז קיימת מצות אביך, והקב"ה נתן חנו בעיני אליפז והסכים לכך.
"ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" וכו' "ויחלם והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" וכו'. פגיעה – לשון תפילה, מלמד שתיקן יעקב אבינו תפילת ערבית ושקעה לו החמה, פתאום שלא בזמנה, כדי שישן שם. וכפי שאמרו חז"ל: אמר הקב"ה צדיק זה בא לבית מלוני ויפטר בלא לינה.
המדרש אומר: כי כאן הראו ליעקב אבינו את חורבן בית המקדש, לכן כתוב: "ויפגע במקום" שמקודם זה היה מישור, אלא שאברהם אבינו ביקש שהמקום יהפוך להר, כמו שכתוב: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה", ויעקב אבינו שוב ראה את המקום מישור, כמו לאחר החורבן של בית המקדש. דהיינו: ראה את שקיעתה של שמש ישראל שלא בזמנה.
צריך להבין מה לימדו את יעקב אבינו בחלום, "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". אם אדם שפל בעיני עצמו שהוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, הריהו גדול הוא בשמים. סולם עולה כמנין ממון 136, האומנם ממון הינו דבר שפל ביותר – מוצב ארצה, אבל בכל זאת "וראשו מגיע השמימה". אפשר לפעול בעזרת הממון גדולות ונצורות, עד אשר יגיעו עד השמים, כמו גמילות חסדים וצדקה.
ועוד האדם משול לסולם אף על פי שהוא מוצב ברגליו ורוצה ומוכרח להתעסק בעניינים ארציים גשמיים, בכל זאת ראשו מגיע השמימה אם עושה את הכל לשם שמים, הרי הוא מגיע עד לשמים הגבוהים ביותר.
ולסיום אנו בחודש כסלו שקראו בו הרבה ניסים לעם ישראל ויהי רצון שנזכה לפתוח גם את הכיס וגם את הלב בהתחזקות התורה ולומדיה ובברכת "איש אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק" בברכה והצלחה.
הרב גרשון בותראשוילי הי"ו אשדוד
