פרשת משפטים
לחודש אדר יש ייחוד לעומת כל חודשי השנה – היותו חודש של שמחה. חז"ל קבעו (תענית כט,א): "משנכנס אדר מרבין בשמחה". לא מצאנו הוראה כזאת אפילו בחודשים שבהם יש 'מועדים לשמחה' – ניסן שבו חל חג הפסח, סיוון שבו חל חג השבועות, ואפילו לא תשרי, שבחג הסוכות שבמרכזו התורה מצווה שלוש פעמים לשמוח. הגמרא מוסיפה, שאדם שיש לו דין עם גוי, ישתדל לקבוע אותו בחודש אדר, מפני שמזלו גובר. הדבר מעורר תמיהה: מדוע הגמרא בוחרת דוגמה ל"משנכנס אדר מרבין בשמחה" דווקא עימות בין יהודי לגוי?
עצם קיומו של סכסוך בין יהודי לגוי אינו עניין משמח בעבור היהודי. מראש מוטב היה שלא להיקלע למצב כזה, ושכל עסקיו של יהודי יהיו עם יהודים בלבד, כפי שהגיב דוד המלך על דברי חכמי ישראל שאמרו לו "עמך ישראל צריכים פרנסה" באומרו "צאו והתפרנסו זה מזה" (סנהדרין טז,א). כאן עומד יהודי בעמדה זהה לזו של הגוי, וגם סיכוייו לזכות בדין שווים לאלה של הגוי, עד שהוא זקוק לחיזוק של המזל. אם כן, מדוע דוגמה זו דווקא משמשת המחשה לשמחת חודש אדר?
התשובה טמונה במהותו של נס פורים. בלי להמעיט מגדולתו של הנס, הן בהיבט הגשמי של הצלת חיי עם ישראל הן בהיבט הרוחני של התעוררות התשובה שהקיפה את כל העם, הרי גם אחריו נשארו בני ישראל בגלות במלכות אחשוורוש, בלי בית המקדש ובלי חופש רוחני מלא. מחדשת מגילת אסתר שלמרות כל זה נס פורים פעל שמחה גדולה כל-כך, עד שהפך את החודש לחודש שמח – "וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב". ברוח זו קובעת הגמרא שגם בזמננו, כאשר יהודי בזמן הגלות שרוי בעמדה שווה לזו של גוי, עד שאיננו בעל יתרון גלוי עליו, בכל-זאת, מצד מעלתו הגדולה של חודש אדר, מזלו גובר והוא ינצח.
בסוד הדברים טמון רעיון 'בירור הניצוצות', שמוטל על עם ישראל – שיהודי יגאל את ניצוצות הקדושה הטמונים בעולם. בזמן הגלות המשימה הזאת קשה יותר, והניצוצות אינם מצויים בקלות, ולעיתים נדרש היהודי לצאת ולחפשם. לפעמים אף יש התנגדות מצד הסביבה הנוכרית לפועלו של היהודי, כמו במקרה שגוי מתעמת עם היהודי בבית המשפט. חודש אדר הוא זמן ייחודי, שבו גם בעידן הגלות כוחו של היהודי גובר ויכולתו לגאול את הניצוצות קלה יותר – והוא מנצח. עבודת 'בירור הניצוצות' נעשית גם בנפש פנימה, כשאדם הופך את הגשמיות שלו לכלי שרת לקדושה, וגם עבודה רוחנית זו קלה יותר בחודש אדר. (תורת מנחם)
פרפראות
