פרשת "שלח לך"
"שלח לך אנשים" [יג-ב]
ראית קח מוסר!
למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה, רשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. [רש"י]
אם נתבונן היטב בדברי רש"י נראה שהסמיכות של פרשת מרגלים לפרשת מרים היא כיוון שהם ראו ולא לקחו מוסר!, ובגלל זה התביעה עליהם כל כך גדולה, עד שרש"י מכנה אותם רשעים!
בספר שיחות מוסר לבית שלום מבואר: שגם אם המרגלים היו מוצאים דיבה כפי שהוציאו, אך אם לא היו רואים את מעשה מרים התביעה עליהם הייתה אחרת, זאת כיון שהיה להם ממי ללמוד, היתה להם המחשה, זו לא היתה ידיעה בעלמא, אדם שרואה תאונת דרכים לנגד עיניו עם פצועים או הרוגים חייב להיות זהיר שבעתיים בכביש יותר מאדם השומע על תאונת דרכים עם הרבה נפגעים.
הראייה יש בה את הכוח להחדיר את הדברים לתודעת האדם.
כך מצינו במקום נוסף: "אחרי מות שני בני אהרן" [ויקרא טז-א] מה תלמוד לומר? רבי אליעזר מושלו במשל לחולה שנכנס אצל רופא, אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כמו שמת פלוני, נמצא זה השני מזרזו יותר מן הראשון [רש"י]. מדוע זה זירזו יותר מהראשון? משום שהמחיש לו וצייר לו בעין הדמיון, על כן זירזו יותר, כשהדברים ממוחשים הם חודרים אל לבו של האדם ומפיחים בו את היכולת להתעלות.
זו רוחה של ראייה והמחשה להחדיר ללב שיוכל להרגיש את הידיעה בחוש. ולכן יש לומר, שהמרגלים נתבעו, לאו דווקא על שדיברו סרה, אלא על שדיברו סרה אחרי שראו את הנעשה למרים אחרי שהדברים היו כבר מוטבעים בתוך לבם. אדם שעובר עבירה הוא עדיין אינו נחשב בגדר רשע, אבל כשעוברים עבירות אחרי שרואים במוחש את עוצמת הדין, אחרי שמרגישים את ידיעת העונש, העבירה נעשית היא בגדר של יותר ממזיד בבחינה של להרשיע, ומשום כך יש לומר שכינו אותם בחריפות "רשעים הללו".
"הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין" [סוטה ב.] דווקא הרואה ולא סתם היודע והשומע, שהרואה סוטה בקלקולה איך שביטנה מתנפחת ומתה מכוח המים המרים, רואה את יד ה', את החטא ועונשו. עצם הראייה חודרת אל לבו, ומחזקת את המוסר ויראת שמים שבו. אם כן מחוייב הוא להתעלות בעבודת ה' שלו ביתר שאת, לכן "יזיר עצמו מן היין". שאם לא כן יתבע על זה שראה ונשאר במצבו כפי שהיה ולא התקדש יותר.
מה ראו חנניה, מישאל ועזריה שמסרו עצמם על קדושת ה' לכבשן האש? נשאו קל וחומר בעצמם מן הצפרדעים שאין מצווים על קידוש ה' כתיב בהו: "ועלו ובאו בביתך וגו' ובתנורך ובמשארותך" אימתי משארות מצויות אצל התנור? הוי אומר שבשעה שהתנור חם. אנו, שמצווין על קדושת ה' על אחת כמה וכמה! [פסחים כג:] זו דוגמא מוחשית שהלקח והמוסר בה ניכר, בכוחה להפיח יראה באדם עד למסירות נפש באדם.
מכל האמור לעיל, מן הראוי שנתבונן במה שאנו רואים מידי יום ולצערנו אין אנו לוקחים מוסר, לא אחת הקב"ה מזמן לנו לראות כל מיני אסונות או כל מיני פגעים כדי שנראה ונלמד, נתבונן ונחשוב. אך אנו מייחסים זאת לדרך המקרה, למצב בו "נקלענו לאירוע" .. ומכאן מתבקשת המסקנה: הקב"ה מראה זאת דווקא לך כדי שתראה ומהראייה תבוא לידי מעשה!
ומי מאיתנו לא רואה יום יום, כמה פעמים ראינו תאונות, לא אחת שמענו על מקרים שאנשים "פיספסו" את האוטובוס שהתפוצץ, ובמקרים רבים אנו זוכים לשמוע "שהתינוק ניצל בנס", מקרים אלו ואחרים הם איתות לאדם הראו לך מהשמיים איזה אסון יכול לקרות, קיבלת איתות בכדי שתעצור לרגע, תתבונן ותחשוב,ראית!!! קח מוסר!
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
