הרב אליהו גולה בדברי תורה לפרשת 'צו'

הרב אליהו גולה בדברי תורה לפרשת 'צו'

פרשת צו

קורבן תודה
ישנו ביטוי "חיים רק פעם אחת" מטבע הדברים ובדרך כלל, ככל שאדם מתבגר ומזקין, קשה לו לשנות את הרגליו ואורח חייו. כואב ועצוב לשמוע אנשים מבוגרים, שפחתו הסיכויים לשינוי משמעותי בחייהם, אומרים ספק לעצמם ספק לאחרים – הלוואי ויכולתי להחזיר את גלגל חיי לאחור ולחיות באופן שונה.
ישנה סכנה נוספת האורבת לאדם במהלך חייו, והיא "השגרה". השגרה היא לכאורה מצב מבורך, ואדם אוהב לחזור אליה. אולם אין ספק, שהיא עלולה לטמון בחובה סכנות לא פשוטות. היא עלולה לשעמם, "לייבש", ולגרום למעשי היום יום להיות נטולי רגש.
היהדות מבקשת מהאדם ומסייעת לו להיות "בן עליה" כל ימי חייו. כלומר, להשתדל שכל יום יהיה טוב יותר מקודמו, ושה"אני" האמתי שלו ישודרג וישתכלל מיום ליום – בכל מה שנוגע לעולמו הרוחני ולפנימיותו.
פרשת "צו", ממשיכה לעסוק בסוגי הקרבנות השונים. יש סוגי קרבנות המובאים רק פעם אחת בשנה, יש המוקרבים אחת לחודש, יש המוקרבים מדי יום, ויש המוקרבים פעמיים ביום.
מצד הטבע האנושי, ככל שהקרבן נדיר יותר, ההתרגשות בהקרבתו והכוונה הפנימית בענייניו גדולות יותר, ואילו ביחס לקרבן "שגרתי", המוקרב פעמיים ביום או פעם אחת ביום, עלול להיווצר "תסמינים" של שגרה מסוימת, הגורמים לכהן להפחית מעט מעוצמת הכוונה.
פרשתנו כותבת שיש קרבן שהוקרב מדי יום על ידי הכהן הגדול: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ להשם בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, עֲשִׂירִת הָאֵפָה סֹלֶת מִנְחָה תָּמִיד, מַחֲצִיתָהּ בַּבֹּקֶר וּמַחֲצִיתָהּ בָּעָרֶב" כהן גדול, מקריב מנחת סולת פעמיים ביום, מיומו הראשון ועד יומו האחרון בתפקיד הכהן הגדול.
נפנה לרגע אלינו. לדאבון ליבנו, אין לנו עדיין קרבנות תמיד, אולם כפי שכותב הפסוק: "ונשלמה פרים – שפתינו" (הושע יד). שיח שפתותינו עולה במקום הקרבת הפר.
העם היהודי מתפלל שלוש פעמים ביום – שחרית, מנחה וערבית.
רבים שואלים, איך לא "נמאס" חלילה להתפלל את אותן התפילות שלוש פעמים ביום? הרי הנוסח הוא אותו נוסח והמילים הן אותן מילים – איך אפשר להתפלל את אותה התפילה במשך כל החיים?
מילות התפילה שתקנו חז"ל, הן כל כך עמוקות, וכשמתבוננים בהן כראוי, מקבלים טעם חדש ומשמעות נוספת מתפילה לתפילה, ויעידו על כך כל מי שלוקח ברצינות את עניין התפילה. מה שנדרש מאתנו כדי לחוש את טעמן זהו רק כוונה – לכוון במילים היוצאות לנו מהפה, ומיד נרגיש את טעמן הערב.
בורא עולם כולו רוחני, כך שהדרך להתקרב אליו היא אינסופית, וכל תפילה ותפילה מקרבת אותנו צעד נוסף לקראתו.
קרבן נוסף המוזכר בפרשתנו, הוא "קרבן תודה" (ז, יב-טו). תכלית הקרבן – כשמו, הודאה להשם על ישועה שהביא למביא הקרבן. התלמוד במסכת ברכות (נד ע"ב) כותב: "ארבעה צריכין להודות: יורדי הים, והולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא".
ידועים דברי חכמים שלעתיד לבוא, כל הקרבנות יהיו בטלים, וקרבן תודה אינו בטל. וכן, כל התפילות יהיו בטלות, ותפילת ההודאה אינה בטילה.
הרב זייטשיק בספרו "אור חדש" (עמוד תרז) מבאר את ההודאה כך: אכן, ההודאה על ההווה לא תהיה בימים ההם, אולם עיקר ההודאה יהיה על העבר. כאשר יתגלה כבוד השם בגאולה העתידה, יתבררו כל סודות הנהגתו של הבורא שהיו בעולם הזה. מה שנדמה היה לאדם כיסורים, יתגלה כטוב, שהכל נעשה לטובת האדם. הוא יידע אז, שמה שבשעתו נראה לו כהפסד וכצרה, הוא כתוצאה מקוצר ראייתו והגבלת שכלו. כשאדם יראה לפתע את התמונה בשלימותה, הוא יודה לבורא וישלים את חובות ההודאה על כל צרה וצרה ועל כל אנחה ואנחה שפקדו אותו בעבר.
קרבן התמיד וקרבן התודה שלובים זה בזה. כאשר אדם חי עם תחושת הודאה והודיה, יש לו לגיטימציה וחשק להמשיך ולהתקדם בלי הפסקה.
באו נקריב מידי יום קורבן תודה באמירת תודה לקב"ה במודים, ובתפילתינו שלוש פעמים ביום.
שבת שלום!
הרב אליהו גגולה הי"ו מחיפה

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*