פרשת משפטים
התורה אומרת "ואלה המשפטים" וי"ו מוסיף על הראשונים, מה ראשונים מסיני אף אלה מסיני. שלא תחשוב שרק עשרת הדברות ניתנו לנו מסיני אלא כל התורה כולה ניתנה למשה רבינו בסיני. כל המצוות שניתנו למשה רבינו בהר סיני, ניתנו לו עם פירושיהן, כמו שנאמר בפרשת השבוע "ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה והמצוה". ופירשו בזוהר הקדוש, "התורה" זו תורה שבכתב, "והמצוה" זו המשנה, שהיא תורה שבעל פה. וכן אנו מברכים כל יום בברכת התורה: "אשר נתן לנו תורת אמת", זו תורה שבכתב, "וחיי עולם נטע בתוכינו", זו תורה שבעל פה. כמו שמפרש השו"ע בסימן קל"ט. אך עדיין צריך ביאור מהו "אשר תשים לפניהם" מה פירוש המילה "תשים"? אלא הגמרא במסכת יומא דף עב: אומרת, אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן: של מזבח, ושל ארון ושל שלחן, של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, כמו שנאמר "לא יסור שבט מיהודה", של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח. שמא תאמר פחות הוא? תלמוד לומר בי מלכים ימלכו. שכתר מלוכה למעלה מכל הכתרים. וכמובא במשנה במסכת אבות פ"ו מ"ו: גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִן הַכְּהוּנָּה וּמִן הַמַּלְכוּת, שֶׁהַמַּלְכוּת נִקְנֵית בִּשְׁלֹשִׁים מַעֲלוֹת, וְהַכְּהֻנָּה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע, וְהַתּוֹרָה נִקְנֵית בְּאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה דְבָרִים. מספרת הגמרא במסכת קידושין דף סו. מעשה בינאי המלך שהוא היה מבית חשמונאי ונחלקו רבא ואביי במסכת ברכות דף כט. מיהו אותו ינאי המלך, שלדעת אביי הוא "יוחנן כהן גדול" שהיה בנו של שמעון אחד מחמשת בניו של מתתיהו כהן גדול, אבל רבא חולק וסובר שינאי אינו יוחנן כהן גדול אלא הוא בנו של יוחנן כהן גדול. עכ"פ ינאי המלך הלך לכוחלית שבמדבר וכבש שם ששים כרכים ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל ואמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו "והעלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו". והיה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו, ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך! לבם של פרושים עליך דהיינו שונאיך. שאל אותו ינאי: מהיכן תוכיח לי שאכן הם אינם שמחים בהצלחתי? אמר לו אלעזר בן פועירה: הקם להם בציץ שבין עיניך. כלומר, אחד משמונת בגדיו של כהן גדול הוא הציץ, שהניחו על מצחו, בין עיניו. ויש לנו דין הנלמד במסכת קידושין דף נד. שכיון שלא ניתנה תורה למלאכי השרת והתורה לא דורשת מבני אדם שיהיו זריזים כמו מלאכים, ואי אפשר לכהנים להיות זריזים כמלאכים ולפשוט את בגדי הכהונה מיד בסיום עבודתם בלי לשהות, לכן הוקדשו בגדי הכהונה על מנת שיהיה מותר ליהנות מהם אף שלא בשעת עבודתם. וממילא מותר לינאי שהיה כהן גדול ללבוש את הציץ בשעת הסעודה. הציע אלעזר בן פועירה לינאי המלך שיתעטר עכשיו בציץ בסעודה מול החכמים. וכך עשה ינאי המלך "הקים להם בציץ שבין עיניו". בחן אותם ינאי כעצת אלעזר בן פועירה. היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידה שמו, ויאמר יהודה בן גדידה לינאי המלך: ינאי המלך, רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרון! שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים. כלומר, יש לנו דין שאשה שנבעלה לנכרי אפילו באונס היא בכלל "זונה" ואסורה להינשא לכהן. ושבויה שנשבית לנכרים חוששים שמא נבעלה לאחד מהם ולכן אסורה לכהן מדרבנן כמבואר במסכת כתובות דף כב. ובכל זאת אבא של ינאי המלך נשא את אמו שהיתה שבויה ואסורה מדרבנן לכהן, ממילא בנו ינאי היה חלל מדרבנן ופסול לעבודת בית המקדש. אלא ש"ויבוקש הדבר ולא נמצא", ביקשו חכמים לברר אם זה אכן נכון שאמו של ינאי נשבתה ולא הצליחו לברר, ולכן הניחו לינאי לשמש בכהונה ככהן כשר. אבל עכשיו שינאי המלך נכנס כך בצורה פומבית עם הציץ, ויהודה בן גדידה העלה את הנושא, קמו החכמים מהסעודה ועזבו אותה בזעם. אמר אלעזר בן פועירה למלך אם אתה שומע לעצתי, רומסם. ותורה, מה תהא עליה? שאל המלך, ענה אותו רשע הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית כל הרוצה יבוא ויטלה מיד, ותצא הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והיה העולם שומם עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה. עכ"ד הגמרא בקידושין. אף כאן אנו רואים את המושג של "תורה מונחת בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבוא ויטול". וזהו "אשר תשים לפניהם" התורה מונחת לפני כל יהודי ויהודי וכל אחד יבוא וילמד ויזכה לעלות ולהתעלות בתורה.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים