פרשת מטות מסעי
מסעות החיים:
"אלה מסעי בני ישראל" (במדבר לג' א').
אמנם למתבונן בפסוק הנ"ל הפשט הוא, כי מדובר הוא על המסעות אותם עברו כלל ישראל מאז צאתם ממצרים, אך בדגל מחנה אפרים מובא בשם זקנו הבעש"ט זצ"ל כי מב' המסעות הללו אף רומזות על המסעות אותם צריך לעבור כל יהודי מיום היוולדו ועד יום מותו.
הרי מצרים עניינה מיצר רוחני כידוע מהספרים הקדושים. כמו כן יום הלידה והיציאה מרחם האם זו בחינת יציאת מצרים. ומשם נוסע האדם ממסע למסע עד יום מותו, ומשם הוא מגיע לארץ החיים העליונה שהיא כנגד ארץ ישראל שבעולם הגשמי. העבודה שלנו היא לעבור את המסע המפרך בהצלחה, ולעלות למעלה עם כמה שיותר שלימות וללא פגע.
ובזוהר הקדוש (ח"ב קפג':,הובא בנתיבות שלום במדבר עמ' קעו') הקשה – מדוע הקב"ה בחר להנהיג את בניו אהוביו במדבר הגדול והנורא ביותר בעולם. מדוע דווקא בזה היותר תקיף מכל המדבריות בעולם, שבו היה שורש הסיטרא אחרא והטומאה מכל המדבריות הקיימים בעולם. וביאר – בשעה שכלל ישראל יצאו ממצרים, ולאחר שהגיעו לבחינת עם בהיותם מונים שישים ריבוא, הם הגיעו למדרגה ומעלה גבוהה עד למאוד. ובחר ה' יתברך להוציאם דווקא למקום חושך וצלמוות, כדי לשבור ולכתת את כח הטומאה שיש בעולם. ולולי שחטאו כלל ישראל בחטאים שונים במדבר (ערכין טו'.), כבר היו מעבירים את הרע מן העולם לגמרי, והיה מגיע התיקון השלם לו אנו מייחלים. אולם כיון שנכשלו, הצליחו רק להחליש את כוחו אך ללא לסלקו לגמרי, והתיקון הגמור יהיה לעתיד לבוא ובמהרה בימינו.
הדברים מובאים גם באור החיים הקדוש (במדבר ט' כ') וז"ל "והטעם בזה (בשינוי עיכוב המסעות מאחד לשני) לפי מאמר אנשי אמת, שטעם העברתם במדבר הוא לברר ניצוצי הקדושה השבויות ביד שוכן מדבר ציה. אשר על כן היודע נסתרות, היה משער שיעור אשר יספיק לבירור המקום ההוא אם מעט ואם הרבה, והיו מתעכבים כפי הצורך. גם לא היו חונים אלא במקום שיש לברר, ולא במקום שיספיקו בו הבירור במשך זמן הילוכם בו". דהיינו בכל המסעות קרי המקומות בהם הלכו, משך זמן העיכוב ואם בכלל, היו בדיוק אלוקי ובכוונת מכוון עם מטרות נסתרות ונעלות.
ועל דרך דברי הבעש"ט הנ"ל, מכאן יקיש האדם גם לעצמו. פעמים רבות אנו נתקלים בצמתים שונים בחיים בהם הניסיונות קשים ועצומים הן ברוחניות והן בגשמיות. פעמים הם אף תכופים ממש בזה אחר זה ללא הפסק נשימה לכאורה. וכך יכול האדם המתמודד (ואין מי שלא, אולם הדשא של השני נראה תמיד יותר ירוק, עד שיושבים לשיחה ורואים כמה לכל אחד יש את ההתמודדויות שלו), להתהלך במין תחושת החמצה ועננה נפשית מכאיבה ומתסכלת שהוא הוא היחיד מתמודד (היו לי כמה וכמה שיחות עם בני תורה צעירים (וגם עם אברכי כוללים), על ניסיונות שונים בעולם הישיבות בגיל הבחרות. ולפי ההתרשמות שלי הידיעה כי הם לא היחידים שמתמודדים הקלה עליהם מאוד, כי לעיתים נראה כי החריף והמבריק בשיעורים או בחברה הוא זה שהכל הולך לו חלק, והדברים ידועים ופשוטים).
אך הקב"ה חקק בתורה לדורי דורות "אלה מסעי בני ישראל", דהיינו זה בלשון הווה ולא שייך רק לנחלת העבר, כיון שכל אחד צריך לעבור את המסע והזיכוך שלו כדי להגיע לתיקון נפשו בפרט והשלם בכלל.
עוד מובא בשם הבעש"ט זצ"ל על הפסוק "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ" – הרי מי שמוליך את האדם באמת ממקום למקום הוא הבורא יתברך, וגם הצעדים אליהם מכוונים מאתו. אולם האדם ברוב כסילותו ותמימותו, חושב שהוא זה שחפץ ללכת למקום פלוני או אלמוני, ויכולת ההחלטה נתונה בידו. הדבר מצוי יותר בקרב צעירים החושבים לעצמם כי אילו היו לי הורים מסוג זה, חברה מסוג אחר, ישיבה או סמינר מהשורה הראשונה, לצד כישורים ונתונים מסוג נוסף, הרי הייתי אדם אחר לחלוטין ולא מי שאני היום.
יש בנותן טעם להביא את רוח דברי הרש"ר הירש זצ"ל שכותב שכל אדם נולד להורים המדויקים עבורו, למשפחה המתאימה לו, גדל בסביבה הראויה לנתוניו האישיים, וכן הוא לאורך כל תחנות חייו. ועם כל זה, ואם נדייק נאמר שדווקא בגלל זה, עליו לעבוד את בוראו מהמקום הספציפי הזה ולהגיע מתוך כל המכלול לדרגות גבוהות בעבודת ה'. ואין תפקידו של פלוני כשל אלמוני, כי לכל אחד יש את החלק שלו בתיקון השלם.
נסיים במעשייה נחמדה, שאיני יודע האם אירעה במציאות או לא, אך המסר שלה ברור ונוגע לענייננו.
היה אדמו"ר נכבד שאמר לחסידיו כי הם יכולים לבקש מהקב"ה מה שהם רוצים, ולאחר מכן הם יעברו לפניו אחד אחד, והוא יאמר להם מה הם ביקשו ומה ענו להם על כך בשמים. השמועה התפשטה כאש בשדה קוצים, וכמובן כל אחד התחיל לשפוך שיח לפני אדון הכל, ולאחר דקות ארוכות של תפילה נהיה תור גדול והם נערכו לעבור לפני רבם.
החסיד הראשון ניגש לרבו ואמר לו רבי אשמח לדעת מה ביקשתי ומה ענו לי על כך. אמר לו האדמו"ר, אתה ביקשת שיהיה לך שלום בית מוצלח, שכל ילדיך יצאו גדולי תורה ויראי שמים בעלי מידות טובות, שכל המריבות בין הילדים יפסיקו והם ישתפרו בהתנהגותם. כמו כן ביקשת בריאות איתנה ללא שום חולי ומכאוב, ושיתנו לך העלאה במשכורת של עשרת אלפים דולר כל חודש, לצד פק"מ תפוח כדי לחתן את הילדים עם המשפחות הכי חשובות וברווח כלכלי.
החסיד היה נדהם ולסתותיו כמעט נשמטו ממקומם, והוא אישר את דברי רבו אחת לאחת. לאחר התאוששות קלה הוא הוסיף לשאול ומה ענו לי. אמר האדמו"ר הקב"ה אמר שמלאכים יש לו מספיק והוא רוצה את אלה שעובדים אותו דווקא מתוך קשיים. נקודה למחשבה.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
