באחת הערים היפות ביותר של אימרתי, בשנת התרמ"ד [ 1883]למשפחת ישראל וחנה דויתיאשווילי, נולד בן. לו נתנו את השם מיכאל, שלימים היה
אמנם הוריו נפטרו בטרם עתם, אך הספיקו בחייהם להחדיר ללבו של ילדם את אהבת התורה, ולבטא את מסירות נפשם בשמירתה. גם ח' מיכאל היתום ניצל כל הזדמנות שנקרתה לדרכו על מנת להעמיק את ידיעותיו בתורה ולהפנים את חכמתה.
בשנת תרס"ז [1907] רבי ראובן אלואשווילי, האישיות הרוחנית הדגולה של יהדות מערב גרוזיה, הבחין בחכם מיכאל, אשר היה אז בן 24, את הנכונות להתמסר לשירות העדה, ומינה אותו לרב בית הכנסת העליון, משם חכם מיכאל הועבר לבית הכנסת הגדול וכיהן בחזנות יחד עם רבי שלום ציקוואשווילי, בקהילת בית כנסת שבה שימשו בתקופות שונות חכמים דגולים כמו, יעקב חובלאשווילי, מיכאל פניקאשווילי, רבי חיים פפיאשווילי, ורבי שבתאי צחוויראשווילי ושמואל לויטן,
כבר בשנים הראשונות של השלטון הסוביטי, חכם מיכאל הרגיש בדומה לשאר יהודי גרוזיה, את חומרת איסור לימוד התורה לילדים,עכב הגזרות של הקומוניסטים שאסרו על היהודים ללמוד תורה ולשמור על אורח חיים יהודי.
בשנת תרפ"ד [1924] חכם מיכאל ניצל ממעצר, אולם לא חמק מעריצות הדיכוי הסובייטי בין השנים 1937-1938, אמנם לא ישב בכלא, אך לא פעם נחקר ועונה על ידי השלטונות .
הייתה זו שנת תרצ"ט [1939], באחד הימים ח' מיכאל ערך חופה לאחד מבני קהילתו, לאחר קריאת הכתובה, בשובו לביתו, ח' מיכאל מצא שם אנשי ק,ג,ב, חרף החיפושים הקפדניים שנערכו בביתו, לא נמצא דבר חשוד מלבד ספרי קודש, עם זאת עצרו אותו, ובביתו נשארו שבעה ילדים יתומים, מתוסכלים ובוכים, באותם ימים עצרו גם את רבי אברהם סלבין.
כעבור זמן מה, כאשר שוחררו האסירים שישבו בכלא, הם סיפרו שחכם מיכאל לא נגע באוכל המבושל שם הקפיד לשמור כשרות וקיים את עצמו, רק ממים ששתה, תנאים אלו השפיעו על בריאותו באופן שלילי והוא חלה.
חכם מיכאל הועמד לדין באשמת לימוד השפה העברית את הילדים ונידון לעשר שנות גלות בסיביר היה זה יום שחור בשנת 1940, לביתו הגיע מכתב על שמו של ח' מיכאל, ובו היה כתוב הנמען [ח' מיכאל] נפטר, כך הקריב חכם מיכאל את נפשו באדמת סיביר הקרה, כשהוא מעונה ומסור למען העם.
כך קידש את שם שמים חכם מיכאל, קהילתו ועדתו אסירת התודה ומלאת הכאב חרטה בלבה וזיכרונה את זכר האדם הדגול הזה אשר הקריב עצמו על מזבח האמונה.
