חכם אהרון בותראשוילי כאביו רבי אליה בשעתו, לא היה רק חכם ומנהיג הקהילה כלפי פנים. במובנים רבים הוא גם היה המנהיגות של הקהילה כלפי חוץ. הוא שימש כמעין ראש מועצה ובתחום אחריותו היו גם נושאים שאינם דתיים באופן מובהק. הוא היה אחראי מטעם הממשל לרישום תאריכי הלידה ורישום הנישואין של כל תושבי הכפר, וברשותו נותרו מסמכים אלו עד כמעט לשנותיו האחרונות, אז הוא מסר אותם למועצה המקומית ("סבצ'ו") של העיירה קולאשי.
חכם אהרון היה נתון רובו ככולו להנהגת הקהילה. ביתו היה פתוח עד השעות המאוחרות של הלילה ובני הקהילה וגם תושבים מחוץ לקולאשי, היו משחרים לפתחו לעצה או לבקשת עזרה. גם רבני הקהילות השונות היו מגיעים והיו מקיימים התכנסויות בביתו במקרי הצורך. מספרים כי בכל ערב שבת, הוא היה עושה סיור בעצמו מסביב לעיירה כדי לוודא שחוט הערוב לא נקרע. אחריותו על הנעשה בקהילה מבחינה דתית הייתה מלאה, ולא היה איש מבני הכפר שהיה מהין להפר את דבריו.
כלתו מספרת כי היא זוכרת פעם אחת שבה הוא חזר לביתו מבית הכנסת, כאשר פניו מביעות דאגה. לשאלת רעייתו הוא סיפר כי נודע לו שהגיע יהודי מפותי, ששחט עופות לכמה מבני הקהילה. זאת יש לדעת שהשוחטים בקהילה היו תלמידי חכמים שעברו את אישורו וקיבלו הסמכה לשחוט, ואילו אותו יהודי לא היה מוכר לחכם אהרון ולא קיבל את הסמכתו. לאחר שהרהר מעט בדבר, הוא מיהר לצאת מן הבית כשפניו אומרים דחיפות. הוא עבר בעצמו בין בתי העיירה תוך שהוא מברר מי שחט את עופותיו אצל אותו השוחט והטריף את כולם כיון שנעשו ללא השגחה נאותה. כרבה של הקהילה הוא לא היה מוכן שיבוא ספק מכשול על ידיו.
חכם אהרון נותר צלול עד ימיו האחרונים אם כי סבל ייסורים רבים. לאחר אישפוזו בבית החולים מיכאילוב בתבליסי, הרופאים שאמרו נואש שלחו אותו חזרה לביתו אל חיק משפחתו. הוא שב ברכבת לסמטרדיה ומשם לקולאשי. בטרם פטירתו, הוא הספיק למנות כמחליף לרבנות הקהילה את חכם יצחק מיכלאשוילי, הוא הפקיד את חכם מישאל אג'יאשוילי על לימוד התורה לנערים, וציוה את החכמים שבאו לבקרו ובפרט את רבי יעקב דבראשוילי, כי יתמידו בחינוכו של רפאל נכדו, שהסתופף אז בצילו.
יום פטירתו היה יום אבל לקהילה כולה. רבים גזרו על עצמם תענית באותו היום. הוא הובא לבית הכנסת הגדול בו דרש כל ימיו ואליו התאספו כל בני הקהילה, יהודים רבים מקהילות אחרות ורבניה הגדולים של גרוזיה.
נערך ע"י חיים אלאשוילי
המשך יבוא
