פרשת צו
'וידבר ה' אל משה לאמור'
צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו' (ו א-ב)
רש"י במנחות (כו) שעניין זה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה וכן רש"י מביא במקום שהלילה הוא זמן החשכה המסמלת הסתר פנים בבחינת 'ישת חשך סתרו'. הזמן שהוא מסמל את היפך הטוב, 'תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער', הן בעולם והן באדם. לפיכך כל הקורבנות אין מקריבין אותן אלא ביום שנאמר: 'ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם' ביום ולא בלילה.
רבי ישראל מרוז'ין על הכתוב 'אלוקים, אלי אתה אשחרך (אבקשך) צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועייף בלי מים כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבדוך'.
אשרי המסתופפים כל ימיהם באוהלי תורה, תחומים בארבע אמות של הלכה אפופים אווירת קדושה וטוהר, מעין עולם הבא, אך מה יעשו המוני העם, הטרודים על המחיה ועל הכלכלה, ונשאבים בעל כורחם לחיי החולין להביא טרף לביתם, מה עם אווירת השוק שמקררת וסוחפת, איך יתמודדו עמה?
העצה: אלוקים אלי אתה אשחרך
אם אקום בשחר בבוקרו של יום ואקבל (אלוקותיך) עלי ואדע ואכוון שכל המאורעות שיהיו לי היום הם בהשגחה פרטית והכל מאיתך יתברך ואין אדם נוגע במוכן לחברו כמלא נימא ומגלגלין זכות על ידי זכאי והכל מושגח בפרטי פרטים ואקבל על עצמי בכוונה שאין עוד מלבדו ואפס זולתו עול מלכות שמים אזי גם אפנה לחיי בחולין, אלך לשוק ושם 'צמאה לך נפשי כמה לך בשרי באר ציה ועייף בלי מים', גם אם אין שם לחלוחית דקדושה ואין טיפת מים 'אין מים אלא תורה' אחזיק מעמד ומדוע? כי 'כן בקודש חזיתיך' שהרי בבוקר עמדתי לפניך ומילאתי מצברים, ובעזרת ה' יתברך בערב אתאמץ במסירות נפש לשבת ולהתחמם מאורה של תורה בשיעור תורה, כל זה יחד אזכה 'לראות עוזך וכבודך'.
סיפר הרב סיני אדלר: כשהייתי נער בן 16 במחנות אושוויץ היינו יוצאים לעבוד בחוות סוסים, היינו צריכים לטפל ולתפעל בכל מה שדרוש לטפל בחווה של הנאצים ימח שמם, מצוות לא היו דבר של מה בכך. רק לצדיק אחד היו תפילין שזה כשלעצמו היה דבר פלאי, כיצד יתכן שיהודי יבריח תפילין במחנות הנאצים, התפילה הייתה נחשבת להפרעה במערך המלחמתי והעונש היה אפילו בלי משפט, חיסול במקום! סבא שלי היה רב וגדלתי בבית של תורה, ומובן שכשראיתי שיש לאחד היהודים תפילין, בקשתי ממנו אם יוכל להשאיל לי אותם כדי להניחן.
דא עקא, איפה אפשר להניח תפילין במחנות? הנאצים מסתובבים בכל מקום מי יוכל לקחת סיכון? ערמות של קש ותבן, מספוא לסוסים באורוות בחרתי את המקום הזה הייתי נכנס לתוך הקש בצפיפות רבה כאשר אף אחד לא יוכל לראות שם הנחתי את התפילין. אנחנו יושבים בארץ הקודש, אלפי בתי כנסיות עם מושבים מרופדים שולחנות מעץ, מגנים, תפילות באיזה שעה שרק תרצה, שיעורי תורה מכל המינים מכל הסוגים מכל הגוונים שרק תרצה. אדם הולך לישון השעון מעורר מתחיל לעשות חשבונות לקום או לא לקום אולי עוד כמה דקות…
הקב"ה שם אותנו בדור שיש בו את כל האמצעיים הגשמיים לעבוד אותו, תגיד תודה… אם רק נחשוב איך יהודים היו חיים לפני 70 שנה כמה תודה אנו צריכים לומר ופשוט לנצל את ההזדמנות ולזכות לתורה לקיום מצוות בחשק ובשמחה באהבת התורה ובחינוך נכון לילדים וזכינו היום לכל האפשרויות בכל המובנים.
נשאר הרצון… יזכנו ה' יתברך לרצות, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
שבת שלום ומבורך
הרב גבריאל מירלא הי"ו – רחובות
