פרשת ניבצים וילך
מכתב כללי
מכתבו של הרבי מליובאוויטש, ימי הסליחות התשכ"ג שנת המאה וחמישים להסתלקות – הילולא של רבינו הזקן.
אל בני ובנות ישראל אשר בכל מקום ומקום ה' עליהם יחיו.
שלום רב וברכה!
ימי ראש השנה – הימים הנוראים – בהם מתחילה השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל טובה ולברכה, ממלאים כל לב יהודי ברגשות קודש. הרגשת 'הימים הנוראים' היא עמוקה בהרבה מ'יראת העונש' וכדומה.
בימים הנוראים מתעוררת יראת הרוממות, הרגשת חרדה הבאה מתוך הכרה בהתרחשותה של הכתרת מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, שהיא תוכנו של ראש השנה, ובהשתתפות האדם בה, הכתרת הבורא ל'מלך על כל הארץ' אותה מבקשים ומבצעים בני ישראל בראש השנה, מחדשת את הקשר האישי של כל יהודי עם הקב"ה, הקשר הפנימי והישיר של כל יחיד באשר הוא יחיד, ולא כחלק מן הכלל בלבד. ההכתרה מתקיימת על ידי הבקשה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו כי יקבל הקב"ה את ההכתרה, ותוך כך נוצרת ההתקשרות של 'אנו עמך ואתה מלכנו'.
תחושת ההכתרה באה לידי ביטוי מיוחד בתפילה: אלוקינו ואלוקי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא.. וידע כל פעול כי אתה פעולתו.. ויאמר כל אשר נשמה באפו – ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. הבריאה כולה, וביחוד האדם אשר נשמה באפו, מכירה בשלטונו ומלכותו של הקב"ה ונכנעת לו. התפלה מסמלת את רגש יראת הרוממות, ויחד עם זה את תוצאתו הבלתי נמנעת: הנכונות והצימאון לקיים מצוות המלך. ומשום כך הרי למרות שימי ראש השנה הם התחלת ופתיחת עשרת ימי תושבה – אין נאמרים בהם תחנון וידוי על חטאים. כי רגש ההתאחדות עם הקב"ה באמצעות ההכתרה כובש את האדם במידה כזו שככל שיהיה גודל הצער על מעשי העבר הוא מתבטל ברגש יראת הרוממות המשתלט עליו. לאמיתו של דבר הרי גם התשובה (במשמעותה העמוקה: שיבה אל המקור) קשורה בקשר הדוק עם תוכנו הפנימי של ראש השנה, המתבטא ברעיון ההכתרה. רק לאחר ראש השנה באים שאר חלקי התשובה של חרטה על העבר וקבלה לעתיד, בווידוים וסליחות וכו' כהמשך טבעי והכרחי להכתרת ראש השנה. הרגשת ההתקשרות וההתאחדות המחודשות ומחוזקות – עם המלך, חייבת לעורר רצון והחלטה להיות ראוי עליהן, דבר המטיל על האדם לסלק את כל המפריע להתקשרות: פשעים עונות, ואף חטאים (בשוגג).
בצער חייב להיאמר כי מסיבות שונות היו שנים ומקומות בהם לא נוצלה במידה הראויה ההתעלות הרוחנית של ראש השנה ועשרת ימי תשובה, הימים הנוראים עבור ובמספר קהילות ויחידים התנדפה התרוממות הרוח, ולא הורגשה ההשתנות לטובה המצופה מכל יהודי איש או אשה, בחיים האישיים היום יומיים, וכתוצאה מכך חסרה גם ההטבה בחיים החברתיים. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שהתעלות והתרוממות הרוח של הימים הנוראים אינן מנוצלות בצורה שתחייב את האדם עצמו. כי אם לעניינים הנוגעים לאחרים, לעתים לא רחוקות מנוצלים ימים אלו לנושאים כלליים ובעיות עולמיות ב'קריאות' שאינן מחייבות איש בכלל, ובוודאי לא בד' האמות העצמיות. דרך זו 'משביעות רצון' כולם, וניתן למצוא לה גם 'צידוק' מתאים שכן חג ראש השנה מקיף את הבריאה כולה ואין בעולם מחסור בעניינים כלליים 'גדולים' הדורשים הטבה או שינוי, והרי הדיבור, ההתלהבות וקבלת החלטות תקיפות בבעיות עולם כה 'נעלמות' (שברוב המקרים אין למחליטים כל השפעה בנידון) משתמשים לאמתלה נוחה ונאה' עבור אי נתינת מלוא תשומת הלב, ההכרחית והחיונית לחשבון הנפש האישי ולחיים היום יומיים העצמיים (מקום בו יש מלוא ההשפעה להחלטות).
שלילת דרך זו מתבטאת גם במצוות תקיעת שופר, שהיא המצווה המיוחדת של חובת היום בראש השנה: אין כאן הרכב של מספר כלי זמר, כי אם דווקא כלי בודד ואף הוא אינו מכשיר מוסיקלי משוכלל המבצע יצירות מוסיקליות יוצאות מן הכלל. השופר הוא דווקא קרן פשוטה של בהמה, ו"כל הקולות כשרים בשופר", השופר מלמד כי תשומת הלב חייבת להיות מוקדשת, עובר לכל , ליחיד ול'אני', וכי הדגש צריך להיות מושם על הבאת קדושה אפילו בעיניים פשוטים ורגילים של חיי יום יום – ורק אח"כ בחיים החברתיים של היחיד בתור חלק מן הציבור וכן הלאה.
ויהי רצון, יתן ה' שכל יהודי איש או אשה וביחוד המנהיגים הרוחניים ינצלו את השעות הקדושות והתעוררות הנשמה של הימים הנוראים לא עבור בעיית עולם ומדינה כללית (שכל כמה שתהיינה חשובות אינן מענייני ראש השנה ועשרת ימי תשובה לא ליחיד ולא לציבור) כ"א עבור הקריאה הדחופה של ימי ר"ה: שתמליכוני עליכם, לקבלת הקב"ה למלך, מלך על כל אחד ואחד וההמשך שלה -הקריאה לתשובה תפלה וצדקה, דברים שביצועם חייב להתחיל ע"י כל אחד , בו וממנו, ואח"כ מסביב לו בקהילתו והלאה. ושהתעוררות הרוחנית והתחייה של ימים אלו יאירו ויקיפו את כל ימי השנה ויביאו לקשר עמוק יותר של כל יהודי עם הקב"ה, קשר שיתבטא בחיי יום יום בהתאם לתורה האלוקית ולמצוות האלוקיות. השינוי לטובה בחיים הרוחניים יביאו ודאי שינוי לטובה בחיים הגשמיים, שתבוא שנה מבורכת בכל המובנים.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
לעילוי נשמת שרה בת מיכאל וצפורה אשת סימון מירלשוילי
