פרשת לך לך
קשר אחים
פרשת השבוע, לך לך, מספרת כיצד התחיל הרעב בארץ כנען, אברהם אבינו עם רעייתו שרה אמנו יורדים דרומה למצרים. כשהם מתקרבים, אברהם מעלה בפני אשתו שרה את חששותיו מהמצרים, הידועים בחוסר המוסר שלהם, הוא חושש שהם עלולים להרוג אותו כדי שישימו את ידם על שרה שהייתה אחת הנשים היפות ביותר, כמו שנאמר "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית יב, יג)
וכאן שאולים המפרשים, איך ייתכן שאברהם אבינו מייסד היהדות, אחד מבני האדם הרוחניים ביותר בכל הזמנים, האדם שנתן לעולם את מתנת האומנה בא-ל אחד, ולימד את האנושות את ערך החסד, הכנסת אורחים, והדאגה לזולת, נראה כעת מובל על ידי הפחד לגורל חייו, ולא מודאג מה יהיה עם גורלה של אשתו? איך הוא היה מוכן להפקיר את שרה שתילקח בידי המצרים והוא בכך יציל את חייו?
השאלה מתעצמת כאשר אברהם מסביר לשרה ומנמק זאת בכך שגם יתנו לו מתנות וייטיבו לו בזכותה, איך ייתכן שאברהם שם את האינטרס האישי מעל הכול, בעוד שאשתו תסבול התעללות והשפלה?
מה עוד שזהו הסיפור שאיתו פותחת התורה כדי לספר לנו מי היה אברהם אבינו אבי העם היהודי כאילו שבסיפור זה יש את יסודות האמונה היהודית.
מה ההבדל בין יחסי אחים ליחסי בן זוג? בן זוג שתבחרו; אחים שאתה לא בוחר. הקשר שלך עם האחים והאחיות שלך הוא טבעי ומולד.
בספרי החסידות מוסבר שבקשתו של אברהם אבינו לשרה "אמרי נא אחותי את" בא לבטא את הקשר היחסי שבין אחים לבין בני זוג, בשונה מבני זוג, אחים לא בוחרים, זהו קשר קבוע ובלתי ניתן לשינוי, הוא נוצר מהרגע הראשון שבו יצאת לאוויר העולם, בין אם אתה אוהב את אחיך ובין אם לא, הוא לנצח יישאר אחיך, אתה מחובר איתו לנצח על ידי גנטיקה, תרבות, וחיבור נשמה.
לעומת זאת, הקשר עם בן או בת זוג נתון לשינויים ולתנודות, היום אתה נשוי, אבל בעוד שנה מהיום אתה עלול להיות גרוש בצער.
המעניין הוא שלמרות זאת, אהבתו של אח אפילו במיטבה, היא רגועה ושלווה, לעומת זאת אהבתו של בן זוג, מסוגלת להפוך לוהטת, אמוציונאלית, וסוערת. זאת מכיוון שאהבתו של אח היא מולדת וטבעית, ולעולם לא יכולה למות, אנחנו גם לא מתלהבים ממנה יותר מדי, כי זה חלק ממי שאנחנו.
אהבה בין בני זוג היא משהו שנוצר מחדש, קשר של אנשים הבאים ממקומות ורקע שונים, שמתאחדים בשלב מאוחר יותר בחיים. השוני וההבדלים בזהות מעניקה למערכת היחסים את העוצמה והדרמה שלה, רגשות שלא ניתן למצוא אפילו בין אחים קרובים, אולם אותה תכונה היא גם הסיבה שחלק מהנישואים הם קצרי מועד, התשוקה יכולה לפרוח, אבל באותה מידה היא יכולה יום אחד להתפוגג. וכשהנישואים נכשלים, האדם נופל בחזרה אל הקשר המולד הקיים אצל בני המשפחה שלו, שהם בתקווה, תמיד שם בשבילך.
כשאדם נמצא בארץ הקודש, זה מסמל מצב פנימי ונפשי של שלווה ורוחניות, הוא בעלה והיא אשתו. הם דואגים זה לזה ומשגיחים זה על זה בצורה שרק בעל ואישה יכולים.
אבל אז עלול להתפרץ רעב, שירעיב את ליבך ויקהה את חושיך, אתה מגיע ל"מצרים", שפירושו בחיים, אילוצים, קשיים, משברים, ומגבלות, האדם מאבד את הרגשות לבן הזוג שלו, מחסומים וחומות נבנים, והזוגיות הופכת לאתגר.
ברגעים האלה הבעל צריך לזכור שאשתו היא בעבורו גם אחות, ושבעלה הוא גם אח. ולכן גם אם הם לא מרגישים את הקשר וההתאמה, הם נשארים מחוברים כמו באופן מולד, קשורים במהות הבסיסית כמו אח ואחות, כי הקשר המשותף בין אישה לבעלה אינו רק תוצאה של איחוד שנוצר בשלב מאוחר יותר בחייהם, היא מערכת יחסים מולדת ומהותית, כלשון הזוהר "שתי חצאים של אותה נשמה". נישואים בראייה יהודית, הם לא רק איחוד של שני אנשים שונים, זה מפגש מחודש של שתי נשמות שהיו אחת, שנפרדו לפני הלידה ובנישואים הם מתאחדים מחדש.
זו המתנה הגדולה ביותר שאברהם אבינו יכול היה לקבל, אלו הם החיים האמיתיים שאותם קיווה לחיות.
וזה מה שרומז שלמה המלך בפסוק "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי…" (שיר השירים ה, ב), הקב"ה מתחנן לעם ישראל, פתחי לי את הדלת אל ליבך, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי, כי יש רגעים שבהם היהודי נמצא כמו בארץ הקודש, מלא השראה ומוטיבציה לחיות חיים רוחניים ואלוקיים כמו בנישואים טובים, אז היהודי מתרגש מהקב"ה ומשתוקק להיות קרוב אליו, אבל אז מגיעים הימים שבהם היהודי נכנס ל"מצרים" רוחניים, הוא נכבש על ידי תאוות בהמיות, דחפים שליליים והנישואים עם אלוקים בקשיים.
המפתח להישרדות באותם רגעים הוא לזכור שהקב"ה הוא לא רק בן זוג אלא גם אח, אנחנו קדושים ואלוקיים לא רק בגלל שאנחנו מרגישים כך או בגלל שאנחנו אוהבים את זה, האדם הוא יצור קדוש מטבעו, חלק אלוקה ממעל ממש, בין אם אני במצב רוח לזה ובין אם לא, אתה קדוש לא בגלל שאתה מרגיש קדוש, אלא בגלל שיהודי קדוש במהותו.
זה אחד הרעיונות היסודיים ביותר של היהדות, שבאו לידי ביטוי על ידי אברהם אבינו היהודי הראשון, הקב"ה מעניק לנו חום כמו אח וכמו בן משפחה, בקשר נצחי שלעולם לא ייכשל.
הרב אבישי בטשוילי
רב קהילת כרמים ראשון לציון
