פרשת וירא
בעניין שמירת העיניים "וישא אברהם את עיניו" (כב-יג) מובא סיפור על הסבא מקלם שהיו בישיבה שלו חלונות ועליהם היו וילונות כדי שהתלמידים לא יסתכלו מה קורה בחוץ. פעם אחת אחד התלמידים הסיט את אחד הווילונות כדי לראות מה קורה בחוץ משום המהומה שהיתה שם והוכיחו הסבא מקלם רבי שמחה זיסל זצ"ל 'הלא להסתכל ברחוב סכנה היא' ואמר לתלמיד כי אינו ראוי ללמוד אצלו מפני שזה סימן שיש לו מחשבות זרות והוסיף הסבא מקלם שלומדים מאברהם אבינו שהרמת עיניים זוהי פעולה שנאמר "וישא אברהם את עיניו" ובתרגום 'וזקף אברהם את עינוהי' לומר שגם הרמת העניים צריכה לבא מתוך מחשבה וכוונה. (כתבי הסבא מקלם עמ' קנז)
"ויהי אחר דברים האלה ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך ובתואל ילד את רבקה" (כב-כ) הכתוב אומר "אחר הדברים האלה" דהיינו אחר העקידה נתבשר אברהם על לידת רבקה וצריך להבין מה הקשר בין שני העניינים? ויש לומר דכתיב "וה' ברך את אברהם בכל" וכתב המדרש בת היתה לו לאברהם ו'בכל' שמה ואם כן מדוע לא התחתן יצחק עם אחותו זאת? ותירץ בספר פרשת דרכים שהאבות קיימו את כל התורה כולה ואחותן אסורה לו, וכן דעת הרמב"ן שהאבות קיימו בארץ ישראל את התורה, אולם בחוץ לארץ לא קיימו והראיה מיעקב אבינו שנשא בחוץ לארץ שתי אחיות וכשבא לארץ ישראל מתה רחל שלא יכנס לארץ ישראל נשוי עם שתי אחיות, על כן סבר אברהם שכאשר יגיע יצחק לפרקו ויצטרך להינשא יצא חלוץ לארץ ויתחתן עם אחותו בכל, אבל אחר העקדה אמר לו הקב"ה "גור בארץ הזאת" ומחמת קדושתו אסור היה לו לעזוב את הארץ והחל אברהם לחשוש עם מי יתחתן יצחק, מיד בישרו הקב"ה על לידתה של רבקה שהיא תהא בת זוג ליצחק וזהו הקשר בין הפסוקים אחר הדברים האלה – אחר העקדה נתבשר על לידת רבקה.
"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו.. ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר הנני בני, ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה ויאמר אברהם ה' יראה לו השה לעולה בני וילכו שניהם יחדו" (כב-ח) פרש"י כלומר יראה ויבחר לו השה, אם אין שה לעולה בני ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך להישחט וילכו שניהם יחדיו בלב שווה, וצריך להבין מדוע רק ביום השלישי הבין יצחק לשאול איה השה והלא כבר בתחילת הדרך היה צריך לשאול היכן השה?
אלא יש לומר לפי המובא במסכת פסחים 'אם חל יו"ט של פסח בשבת מקריבין קרבן פסח בשבת שפסח דוחה את השבת, אבל את הסכין צריך להכין מבעוד מועד שהשחיטה היא זו שהותרה ולא לטלטל הסכין. ומעשה ששכחו להכין אל הסכין ותחבו את הסכין בין קרני הקרבן עד העזרה, והקשתה הגמרא היאך טלטלו את הסכין על גבי בהמה והלא יש איסור עבודה בקדשים ואסור להשתמש בקרבן? ותרצה הגמרא שאיסור זה הוא רק לאחר שהוקדש הקרבן וכאן הקדישו את הקרבן רק סמוך לשחיטה ועד אז הוא חולין ואפשר להעביר על גבו את הסכין.
והנה יצחק מתחילה היה סבור כי הוא הקרבן והולך הוא לעקידה, אולם ביום השלישי רואה הוא שאברהם משתמש בו דכתיב "ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו" והוקשה ליצחק היאך נשתמש אברהם בקדשים והלא הוא מיועד לקרבן? אלא בהכרח שאין הוא הקרבן ואם כן איה השה לעולה? וענה לו אברהם "אלוקים יראה לו השה" ופירוש רש"י יראה ויבחר לו השה ואם אין שה לעולה בני והינו שלא הקדשתיך עדיין ורק כשלא יהיה שם תהיה אתה לעולה בני ואם כן אין איסור השתמשות בך. (יקרה מפנינים)
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
