פרשת ויחי
בפרשת השבוע כתוב: "ויגד השליח ליוסף הנה אביך חולה". מהפסוק הזה אנו למדים על מעלת קדושת האבות ובניהם, על החשיבות הגדולה של שמירת כבוד הזולת, ובמיוחד המניעה המוחלטת מלדבר לשון הרע. וכמו שכותב הרב לייב פרידמן זצ"ל מחבר ספר "צדקת הצדיק", שלאחר פגישתם של יוסף הצדיק ויעקב אבינו לאחר שלא התראו במשך עשרים ושתים שנה, האהבה ביניהם הייתה גדולה עד מאוד. ועם כל זאת, יוסף זכה להישמר במשך שבע עשרה שנה שלא להישאר עם אביו לבדו, כי ידע בוודאי שאביו ישאל אותו שאלות על נסיבות הגעתו למצרים, וייתכן שאם היה משיב, היה נגרם דיבור של לשון הרע על אחיו, שהם אלה ששלחו אותו לגלות. מתוך זה למדנו עד כמה חזקה הייתה יראת השמים, וחשיבות שמירת הכבוד גם במפגש הקרוב ביותר בין האב ובנו.
וכעין זה כותב רבי שלמה הרכבי זצ"ל שמכאן רואים את גדלותו של יעקב אבינו, שהרי אחרי שבן כזה נעלם ממנו עשרים ושתים שנה, וכעת נמצא במעמד של מלך במצרים, ודאי הייתה בו התשוקה לשמוע את כל פרטי הדברים, את סיפור הגלות והעלייה. ואולם יעקב אבינו לא שאל את יוסף שאלות שיכלו להכשילו ולגרום לו לספר לשון הרע על אחיו. פניו היו רק אל העתיד, ומה שהיה בעבר אינו נפקא מינה. כך התנהגו האבות הקדושים, במידות של חסד, רחמים, ושמירת כבוד הזולת.
מסופר על הרב משה בנצלוביץ ז"ל, שהיה חסיד גור ומקושר בלב ונפש לאדמו"רי בית גור לדורותיהם, החל מה"אמרי אמת" מגור. ר' משה זה סיפר מעשה מופלא שאירע לו, שממחיש את חומרת איסור לשון הרע ועד כמה הוא מזיק באופן מיידי: "בבחרותי עלו הוריי ארצה, עוד לפני המלחמה, וכך ניצלנו אני וכל משפחתי", סיפר ר' משה. "במשך תקופה מסוימת התחלתי לחוש כאבים עזים ומציקים בשיניים. אם בתחילה הציקו לי רק בלילות, הרי שבמשך הזמן הם התפשטו והתחזקו, והציקו לי גם ביום יום באופן נורא ואיום. חיי הפכו ללא חיים. לא יכולתי ללמוד או לנוח, הכאבים לא פסקו לרגע. הייתי בצרה צרורה, כידוע, כאבי שיניים יכולים למוטט אדם והם עזים ומציקים ביותר". הישועה הגיעה מכיוון בלתי צפוי. ה"אמרי אמת" – רבי אברהם מרדכי אלתר זי"ע, החליט לבוא לבקר בארץ ישראל, ללכת בה לאורכה ולרוחבה ולדרוש בשלום חסידיו. ידוע היה קשרו החזק לארץ ישראל ואהבתו אליה. ממשיך ר' משה לספר: "אני עצמי התביישתי בשל גילי הצעיר להיכנס אל הרבי ולשטוח בפניו את מצוקתי. לכן, ביקשתי מבנו, הרה"ק רבי מאיר זצ"ל הי"ד, ששהה עם הרבי בביקורו, להזכירני לפניו בדבר ישועה ורחמים. רבי מאיר נענה לכך והורה לי לעמוד במקום מסוים שהרבי עתיד לעבור שם. ברגע שהרבי יגיע, הוא יזכיר אותי ואת כאביי, וכך אוכל לשמוע את מענה קדשו. וכך היה. נעמדתי במקום ההוא. ברגע שראיתי את הרבי עובר, הקשבתי היטב לשמוע איך רבי מאיר שוטח את מצוקתי. הכנתי את עצמי לשמוע את תשובתו של הרבי, וחשבתי לאיזה רופא הוא יפנה אותי.
אולם אז אני שומע את מילותיו של הרבי, בתגובה לדבריו של רבי מאיר על כאבי השיניים שלי, כשהן מצלצלות באוזניי עד היום: "רעדט מען נישט קיין לשון הרע!" כלומר: אם אדם חש כאבים בשיניו, עליו לבדוק את עצמו באותו איבר בו לקה. אם לקה בפה, אות היא כי עליו לתקן את חטאי הפה. ומהו חטא הפה הגדול ביותר? "לא מדברים יותר לשון הרע בפה שנתן לנו הקב"ה, ואזי נעלמים כל הכאבים מהפה!" במשפט קצר זה העביר ה"אמרי אמת" לר' משה את המסר, שהקב"ה מתנהג במידה כנגד מידה. אם הוא סובל מכאבים עצומים בפיו הגשמי, חובה עליו לתקן את הפה הרוחני לבל ידבר סרה ורעה על חברו, ואז ירווח לו. ר' משה הפנים את הדברים ומיד קיבל על עצמו בקבלה גמורה וחזקה להיות "שומר פיו ולשונו" באופן הכי חזק שרק אפשר, ולהיזהר שלא לדבר שום שמץ של לשון הרע. הקבלה נתקבלה. ומיד התקיים בו חציו השני של הפסוק: "שומר מצרות נפשו". לא עברו ימים ספורים, והכאבים שלו שחשב שלא ירפוהו עד סוף ימיו, חלפו ועברו בלא שוב ובלא להותיר שום סימן. חד וחלק! הכאבים נעלמו ברגע אחד באופן פלאי. המסר היה ברור: לשון הרע מזיק באופן נורא, ועל כן עלינו להישמר ממנו.
אלא שישנו המשך קטנטן לסיפור זה. ר' משה סיפר: "קבלה זו אשר קיבלתי על עצמי החזקתיה בכל כוחי כל הימים. אולם פעם אחת נכשלתי בשמץ קטנטן של לשון הרע. וראו איזה פלא, מיד חזרו השיניים לכאוב באורח מפליא. מיד קלטתי שנכשלתי באיסור הנורא של לשון הרע. קיבלתי על עצמי שוב שלא לשגות באיסור הזה חס וחלילה. ומיד עד עלות השחר נעלמו הכאבים כלעומת שבאו. ומאז אני מקפיד עוד יותר על איסור זה עד לאחת! לשון הרע לא מדברים! ויהי מה!"
הרגילות לדבר לשון הרע נחשבת לחמורה כל כך, עד שמי שמדבר לשון הרע נמנה מבין אותם אלה שאינם זוכים לקבל את פני המשיח. וכך מופיע לשון הגמרא במסכת סנהדרין (דף קג): "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה – כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, וכת מספרי לשון הרע". לא הרבה יודעים זאת, אך כל דיבור של לשון הרע הוא למעשה עבירה על כמה וכמה מצוות מהתורה, ובהתאם לתנאים ולנסיבות שבהן נאמר לשון הרע. ה'חפץ חיים' מונה בספרו לא פחות מ31 מצוות מהתורה שקשורות באופן ישיר לאיסור לשון הרע. מתוכן, 17 הן מצוות לא תעשה (איסורים), ו14 הן מצוות עשה (ציוויים). בנוסף לשלושים ואחת מצוות אלו, ישנם עוד 4 ארורין המוזכרים בפרשת כי תבוא, שמשמעותם קללה ונידוי חמורים מטעם התורה.
כותב בעל ה'פלא יועץ': ידוע רעות הלשון הרע כי רבה עד שאמרו שהיא שקולה כנגד עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, וכבר כרתו דוד המלך עליו השלום. ולשון הרע הוא המדבר בגנות חברו, אפילו אומר אמת, והן בעוון אין אדם נצול ממנו אשר לא שת לבו, וכל המרבה דברים מביא חטא. וכתיב מי האיש החפץ חיים נצר לשונך מרע. ולפי חומר שבו וגודל עונשו, ממנו ניקח לידע עד כמה מכעיס את בוראו. ולכן לו בכוח יגבר איש לעמד על המשמר ולשמר לפיו מחסום ויעשה עצמו כאילם מלדבר על חברו מטוב עד רע…
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה ולבניין בית מקדשינו ולביאת מלך המשיח בקרוב ממש.
סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
