פרשת "ויחי"
´חסד ואמת´ – שילוב מנצח
לפני פטירתו מבקש יעקב מיוסף:
וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.
יעקב מבקש מיוסף, שלא יקבור אותו במצרים, אלא יעלה את עצמותיו לארץ ישראל. יעקב מגדיר זאת כבקשת 'חסד ואמת'.
רש"י מסביר: 'חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול'. רש"י מצמצם את הביטוי 'חסד של אמת' לעשיית חסד עם מת שאינו יכול להשיב לבעלים כגמולם. הביטוי 'חסד ואמת' אינו פרי המצאתו של יעקב. אנו מוצאים את אליעזר עבד אברהם, שמנסח את בקשתו לבתואל באמצעות צמד מילים זה: 'וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל'.
כאן לא מדובר בעשיית חסד למתים ובכל זאת אליעזר מנסח את בקשתו באותן מילים – 'חסד ואמת'. האם בקשתו של אליעזר מתאימה להגדרתו של רש"י 'חסד אמיתי' דהיינו חסד הנעשה ללא בקשת גמול?! לא בהכרח.
ניתן להציע הסבר אחר המתמקד באיחודם של האמת והחסד. לכל אחד מן המידות, ל'חסד' ול'אמת', יש מובן עצמאי. ה'אמת' מציינת את הדבר הנכון שראוי לעשותו, בהתייחסותנו אל הזולת. האמת מייצגת את שורת הדין. ה'חסד' מציין את העשייה המפליגה מעבר למתחייב – 'לפנים משורת הדין'. האהבה והחיבה לזולת מאפשרים את השילוב שבין החסד והאמת. צמד המונחים בא להורות לנו, שיש לשאוף הן אל המעשה הטוב והן אל המעשה הצודק במיזוג נכון. זו דרך מורכבת והיא חלק ממידותיו של הקב"ה: 'אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת'.
במקום אחר ניתן למצוא ניסוח חריף יותר המבקש לתאר כך את כל אורחותיו של הקב"ה : 'כָּל אָרְחוֹת ה' חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו'. (תהילים כה)
אנו נדרשים ללכת בדרכיו של הקב"ה. אולם כיצד ניתן לבצע זאת הלכה למעשה?! הייתכן, שאדם ילך אחר האמת המוחלטת וכפי שמנסח המדרש: 'שאמר משה לישראל אחרי ה' אלקיכם תלכו אמרו לו : מי יוכל להלך בדרכיו …?
משה מרגיע את העם ומסביר להם את 'הקוד המוסרי':' דרכיו חסד ואמת שנאמר: כל ארחותיו חסד ואמת'.
האמת הנדרשת מאיתנו היא אמת אנושית, אמת היודעת להתחשב בצרכים של הזולת.
אולם יש גם צורך הפוך. פעמים שמידת החסד זקוקה למידת האמת. זו תמצית בקשתו של יעקב בפרשתנו. הרש"ר הירש מסביר, שפעמים ניתן לעשות 'רע' מרוב חסד. ההתמסרות לזולת עלולה להשכיח את העיקר. יעקב יודע, שיוסף ישקיע מאמצים כבירים בקבורתו של אביו יעקב. אולם הוא מתריע ומזהיר את יוסף מפני הסכנה, שמידת החסד תשכיח את האמת. גם אם העלאת העצמות תפגום בכבודה של ההלוויה יש לעשות את החסד מתוך אמת של קבורה בארץ ישראל. יעקב מתנה את טקס קבורתו בהצהרה ברורה: 'אל נא תקברני במצרים'. גם אם רצונו לעשות עמי חסד גדול איני מוכן מוסרית להיקבר במצרים.
כך גם מנוסחת בקשתו של אליעזר לבתואל אודות רבקה. אמנם, יצחק ורבקה מתאימים זה לזו אבל אנו נדרשים לרסן את האהבה באמות מידה של אמת. יש צורך בראייה מפוכחת, שתמנע את ירידתו של יצחק לחרן.
יעקב ואליעזר מתנים את עשיית החסד (קבורתו של יעקב) ויצירת האהבה (יצחק ורבקה) בהשארות בארץ ישראל.
אבותנו מציבים בפנינו אתגר גדול הדורש לאזן בין החסד לאמת. לאזן בין האמת הצרופה ללפנים משורת הדין, לעדן את האמת במידת החסד. ומצד שני, בשעה שאנו משופעים במידת החסד אנו זקוקים לרסנו במידת האמת. פעמים שריבוי חסד עלול להביא לתוצאות בלתי מוסריות, זקוקים אנו לאמת שתקבע את הגבולות – חסד ואמת.
הרב יעקב צביקה הי"ו קרית מלאכי
