פרשת נשא
בפרשתנו כתוב, שבעל החושד באשתו (כיוון שראוה מסתתרת עם אדם אחר), צריך להביאה לבית המקדש לפני הכהן, ושם היתה מתבצעת בדיקה בדרך נס אם החשד אמיתי, וכמפורט בפרשה. במהלך הבדיקה מצווה התורה "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה', וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה", כלומר הכהן היה צריך להסיר ממנה את כיסוי הראש, ולגלות את שערות ראשה, וזאת על מנת שתתבייש ותודה על האמת. כאן בעצם טמונה אחת ממצוות התורה, וככתוב בגמרא: "תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִכָּאן אַזְהָרָה (=מצוות לא תעשה) לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא תֵּצֶאנָה בִּפְרִיעַת רֹאשׁ (=בראש מגולה)". כלומר האשה מצווה לכסות את ראשה בצאתה לרחוב, בהיותה בין אנשים.
לדאבוננו מצווה וחובה זו נשכחה מלב הרבה מבתי ישראל, וחבל. אשה המתנהגת בצניעות בכלל ומכסה את ראשה בפרט, זוכה למעלות רבות, פרט לכך שהיא מקיימת את חובתה, ובכל רגע ורגע מרוויחה מצוות מהתורה. הלא ידוע שהקב"ה פטר את הנשים ממצוות רבות, והגדולה שבהם מתלמוד תורה, וזאת על מנת שתהיינה פנויות לגידול וחינוך הילדים, ולטיפול בענייני הבית. המעט שה' יתברך מבקש מהאשה זו הצניעות, ועליה להתאמץ למלאות חובתה זו.
וידועים ומפורסמים הניסים הגדולים שנעשו למשפחות בהן קיבלה אם המשפחה על עצמה לקיים חובה זו, ולכסות את ראשה: הן ניסים שבהם נפקדו עקרות שלא ילדו עשרות שנים, הן מחלות קשות שנעלמו כלעומת שבאו. והטוב ביותר, שאשה תחליט להתחיל למלא חובתה זו, ותרגיש בעצמה את התגברות הקדושה והברכה בבית.
ובכן כמו בכל דבר בחיים, גם כאן נראה שכדאי לערוך "מאזן", ולראות רווח מול הפסד בענין זה, וכמאמר התנא: "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה":
א. המכסה ראשה מרוויחה בכל רגע ורגע מצוה מן התורה, והמגלה ראשה עוברת בכל רגע עבירה מן התורה. ב. המכסה ראשה עושה בכל עת קידוש השם, כיון שמצוה זו נעשית ברבים, והמגלה ראשה הרי היא עושה חילול השם ברבים, שרואים איך היא מתעלמת מציווי ה'. ג. המכסה ראשה גורמת שאחרות תלמדנה ממנה, ועל ידי זה תלכנה גם הן בכיסוי הראש, או על כל פנים יקבלו הרהורי תשובה ("ייסורי מצפון") על כך שאינן הולכות עם כיסוי ראש, ועם הזמן אולי גם ישתנו לטובה. וכן כמה שיותר נשים תלכנה בכיסוי ראש, יהיה קל יותר לנשים אחרות לקבל על עצמן לעשות כך, שלא תרגיש שהיא יחידה בדבר זה. כל אשה שתשתנה לטובה על ידי זה, הזכות תלויה בזאת שכיסתה ראשה. והמגלה ראשה תיענש על כל מי שלמדה ממנה, או התביישה ממנה לכסות ראשה (ובפרט שמי שאינה מכסה ראשה הרבה פעמים מזלזלת במכסות ראשן, ועוד משכנעת את המתלבטת שלא תכסה ראשה). ד. אדם שאיסור מסויים מופקר אצלו, ובאופן קבוע עובר עליו, וכאילו מצוה זו לא קיימת אצלו, נקרא "מומר לדבר אחד", ונאמרו עליו דברים קשים (אין כאן מקומו). והמכסה ראשה ניצלת מזה, ושאינה מכסה הרי היא בכלל זה.
ה. בזוהר הקדוש בפרשה זו מובא שכאשר אשה צנועה, הדבר מביא ברכה ופרנסה לבית, וכלשונו: בעלה מתברך בכל, בברכות של מעלה ובברכות של מטה, בעושר, בבנים ובבני בנים, ועל זה כתוב: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך… הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'". עד כאן. לעומת זאת מי שאינה צנועה גורמת קללה לביתה ועניות לביתה ועוד דברים רעים לביתה. השם יצילנו. ו. שם מובא עוד, שאשה צנועה, גורמת שבניה יהיו אנשים מכובדים וחשובים, ותהיה להם הצלחה, ועל זה נאמר "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך" – כמו הזית הזה שהעלים שלו לא נושרים בין בחורף ובין בקיץ, ובזה נכבד הוא יותר משאר האילנות, כך יהיו בניה חשובים בין אנשים. לעומת זאת מי שאינה צנועה ומכסה ראשה, גורמת שתסור החשיבות מבניה, ויהיו פחותים ובלתי חשובים.
ז. גם צריכה האשה להתבונן תמיד, לפי מה שידוע שכאשר האשה הולכך בדרכי הצניעות, אז היא זוכה להוליד בנים צדיקים, בנים תלמידי חכמים, המאירים לעולם בתורתם ובצדקתם, וכמו שאמרו על קמחית, שזכתה לשבעה בנים, וכולם שמשו בכהונה גדולה. ואמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי את שערות ראשי, ועל זה נאמר בתהלים "כל כבודה בת מלך פנימה" – על ידי שהבת מלך, בת ישראל, היא צנועה – "ממשבצות זהב לבושה" – זוכה לבנים הלובשים משבצות זהב (שבבגדי כהונה). ואמרו חז"ל: בשכר צניעות שהיתה ברחל, זכתה שיצא ממנה שאול. ובשכר צניעות שהיתה בשאול, זכה ויצאה ממנו אסתר. ועל ידי זה ייטב לה בעולם הזה, וגם באחריתה תזכה לשבת בעולם העליון בהיכל ה' ברוב הוד והדר. ולהפך ח"ו אם אינה צנועה, אז תלד בנים לא טובים, ויהיה לה על ידי זה בושה בעולם הזה ובעולם הבא, אם יהיה לה בן שאינו עושה רצון ה'.
ח. הלכה היא, שאסור לומר דברים שבקדושה (תורה, תפלה, ברכות) מול אשה, שיש בה חלק שצריך להיות מכוסה אך אינו מכוסה. ואפילו אם זאת אשתו. והנה ידוע שכל הברכות או שאר דברי תורה בזמן שהם נאמרים כהוגן, הם מביאים ברכה וקדושה לישראל, כמו שכתוב "בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך", וגם הם שמירה לישראל מכל צרה ופגע, כמו שכתוב: "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך… והיה מחניך קדוש". אבל בזמן שהן נאמרות מול ערוה ח"ו, כבר כתוב: "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". ונמצא שעניינים אלו גורמים לישראל להיות נתונים בהסתר פנים ח"ו.
לסיום, יש לדעת, שהבעל מחוייב לשכנע את אשתו בדבר זה, כיוון שהוא ראש המשפחה, ויש דרישה ממנו להוכיח ולתקן את בני הבית. עליו לבאר לה מעלת הזוכה להזהר בזה, מול העוון של מי שאינה נזהרת, וההשלכות של הענין הן לגבי האשה עצמה, והן לגביו, והן לגבי הילדים, בעולם הזה ובעולם הבא. וישתדל בדרכי נועם, וישפוך תפילה לפני הקב"ה בכל עת, שיטה לב אשתו לטובה להזהר בדבר זה, וסוף הברכה לבוא.
