בפרשתנו מופיע הפסוק המשווה את האדם לעץ: "כי האדם עץ השדה". גידולו של עץ, ושל צמח בכלל, מתחיל בזריעה. יש צמחים המניבים פרי כעבור זמן קצר מהזריעה, ויש שהפרי שלהם צומח רק לאחר זמן ממושך. בגמרא מובאים כמה וכמה פרקי-זמן של גידול. למשל, התבואה צומחת בתוך חמישים ושניים ימים. שקדים מבשילים בתוך עשרים ואחד ימים מהפריחה. אולם יש אילנות המניבים פרי רק לאחר שבעים שנה. ככל שהפרי חשוב יותר יש להמתין זמן רב יותר עד הבשלתו, ובינתיים צריך לטפל באילן ולהשגיח שלא ייפגע ממזיקים ומפגעי הטבע, כדי שיוכל לצמוח ולהניב פרי בתכלית השלמות.
גם באדם עובר זמן רב בין ה'זריעה' לבין צמיחת ה'פרי'. כשם שיש אילן המניב פרי כעבור שבעים שנה, גם על חיי האדם נאמר "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (וגם כשמאריכים ימים יותר מזה – עד מאה ועשרים – כלולים חיי האדם במספר שבעים), שכן עבודת האדם היא לברר ולזכך שבעים דרגות בנפשו. עיקר עבודתו של האדם היא לברר ולזכך את המידות שבנפשו, הנחלקות לשבע. כל אחת ואחת מהמידות האלה כלולה מעשרה כוחות, ויחד יש כאן שבעים דרגות ושלבים. נשמתו של יהודי ירדה לעולם הזה כדי לברר ולזכך את כל שבעים הדרגות שבנפשו, ולכן ניתנו לו שבעים שנה.
יהודי נדרש לראות את עצמו בבחינת עץ מניב, שצריך להצמיח פרי. משנה לשנה צריך הפרי להיות נכבד יותר ורב יותר מבשנה שעברה, ואדרבה, ככל שהאדם מתבגר יותר זו הוכחה שעכשיו הגיעה שעתם של פירות חשובים יותר, שצמיחתם היא לאחר משך זמן ארוך יותר. אלא שיש הבדל בין צמיחת פירות בעולם הגשמי ובין הצמיחה הרוחנית. בעולם הזה הגשמי כל דבר מוגבל, ולכן זרע המצמיח שעורים לא יוכל להצמיח חיטים, ומזרעים של תבואה לא יצמחו אילנות. אולם בעולם הרוחני של בני-ישראל, הקשורים עם הקב"ה שהוא אין-סופי, לא קיימת המגבלה הזאת, ויכולה להיות גם 'צמיחה' חשובה וגדולה לאין-ערוך מה'זריעה'.
מהדמיון לאילן יש ללמוד עוד הוראה חשובה: תפקידו של כל יהודי להיות בבחינת 'גרעין' שממנו יצמחו עוד ועוד צמחים ואילנות שיצמיחו ריבוי 'גרעינים'. אין להסתפק בגישת 'אני את נפשי הצלתי'. טעות היא לחשוב שהמטרה היא להבטיח שה'גרעין' שלו-עצמו יישמר ולא יינזק. לא זו השליחות שבעבורה ירדה נשמתו של היהודי לעולם הזה. יהודי צריך לדעת ש'זרעו' אותו בעולם הזה כדי שממנו יצמחו פי כמה וכמה יהודים העובדים את הקב"ה, לומדים את תורתו ומקיימים את מצוותיו. לכן עליו לפעול שעוד ועוד יהודים יעסקו בתורה ובמצוות, ואז ימלא את ייעודו ותכלית בריאתו, ויקרב את הגאולה האמיתית והשלמה. (תורת מנחם)
