פרשת בהעלותך
הנושא: את התכנונים השאירו לעצמכם!
מספר אחד ממנהלי הסמינרים בארץ הקודש, עשיר גדול ואמיד התגורר בקנדה ויוסף טננבוים שמו וסכומי עתק תורם היה למוסדות תורה. הסמינר בראשותי נקלע לחובות רבים וביקשתי להרחיק לקנדה ולבקש את תמיכת העשיר הלה.
לשם כך נדרשתי לצרף יחדיו לטיסה נדיב נוסף שהכיר גם אותי וגם את העשיר ואשר ישמש מתורגמן בינינו. ברם, סירב הנדיב לבקשה בנימוק שאינו נוהג לשמש מתורגמן בפני נדיבים אחרים, אולם לאחר הפצרות חוזרות ונשנות שבהצלת נפשות של בנות המחוסרות בית עסקינן נאות הנדיב.
טרם הנסיעה ישבנו בצוותא על מנת לתאם עמדות, סיכמנו מה לדבר, כיצד לדבר, ומה נרמוז האחד לרעהו בהצטרך לכך, הפגישה תוכננה לפרטי פרטים כשבין היתר יעץ לי הנדיב לבקש מן העשיר סך מאתיים וחמישים אלף דולר זאת כדי שייתן לכל הפחות מאה אלף דולר, כל הקצוות נסגרו ולאחר מס' ימים עלינו על מטוס בדרכנו לקנדה שבאמריקה.
עם הגיענו לקנדה ולאחר שנחנו מעט מן הטיסה הארוכה פנינו אל משרדו של יוסף טננבוים שם המתננו עד שפקידתו יצאה ואמרה "ג'ו לא יגיע היום, הוא ביקש שאקח את מספר הטלפון שלכם ובמידת האפשר ייצור עמכם קשר"!
הנדיב המלווה לא יכל להמתין והמשיך לענייניו, אני פניתי אל בית המלון בו אנוכי מתארח וכעבור מספר שעות אני מקבל שיחה נכנסת, הייתה זו פקידת העשיר "ג'ו הגיע זה עתה ומבקש שתבוא אליו עכשיו" אמרה בחשיבות.
בלי להמתין התקשרתי לנדיב המשמש מתורגמן שיבוא עמי אולם הלה לא ענה. לא ידעתי מה לעשות, את הפגישה לא רציתי להפסיד מחד, אך מאידך אין לי מתורגמן!!
הרמתי עיני מעלה ואמרתי, "ריבונו של עולם… אני בוטח רק בך!! אין לי מתורגמן, אין לי את הנדיב שמכיר את טננבוים, אין לי להישען אלא עליך"…
בהגיעי אל משרד העשיר פגשתי בבחור ביישן שבקושי ידע לדבר, וביקשתי ממנו "אנא! עשה עמי חסד גדול והיכנס עמי לכמה דקות כדי לתרגם שיחה חשובה שעלי לשוחח עם מישהו".
לאחר מספר הפצרות נאות הבחור ותרגם את דברי המנהל בביישנות. בתוך כך התקשר בעצמו לטננבוים הנדיב המלווה אותו הכיר אישית וסיפר לו שהוא בא אליו באופן מיוחד עם רב חשוב מארץ ישראל והם המתינו מספר שעות… קטע טננבוים דבריו ואמר "כן, הרב הזה יושב כרגע אצלי, אם אתן לו חצי מיליון דולר זה יהיה בסדר בשבילך ובשבילו"?
השיחה נסגרה ובלי להמתין תרם טננבוים את חצי מיליון הדולר למנהל אשר סייעו לו בבניית הבניין הראשון לאחד הסמינרים בארץ הקודש.
וכך סיים המנהל את סיפורו, "הכנתי דרשה, הכנתי נאומים, תיאמתי עמדות עם הנדיב, ומה אמר לי הנדיב? תבקש מאתיים וחמישים אלף דולר כדי שאולי יצא מזה מאה אלף…
כשהיה עימדי בחור לא מוכשר בעל מילים צולעות והבנתי שאף אחד לא יכול לסייע לי מלבד בורא העולם קיבלתי חצי מיליון דולר בלי לבקש"…
כתוב בפרשה (פרק י' פסוק ל"א) "ויאמר אל נא תעזב אתנו כי על כן ידעת חנתנו במדבר והיית לנו לעיניים"
ומפרש רש"י במקום וכותב "כל דבר ודבר שיתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו".
יש להבין, כיצד יתרו שלא מכבר בא לחסות בצל עם ישראל ראוי הוא לתואר הכבוד להאיר עיני ישראל?
הרי אין הוא מזרע ישראל כלל וההנחה היא שמשימה זו ראויה לאדם מזרע ישראל אשר חכמת האלוקים נטועה בליבו, והלא בזה יתרו לוקה בחסר?
יש להקדים שבדברי חז"ל ישנה לכאורה סתירה, שבמסכת סנהדרין דף ק"ד עמוד א' כתוב "בשכר 'קראן לו ויאכל לחם' זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית", כלומר שבשכר שציווה יתרו לבנותיו שיקראו למשה על מנת שיסור לביתו זכה יתרו ומבני בניו ישבו בלשכת הגזית והורו הלכה לישראל.
ואילו שם בגמרא דף ק"ו עמוד א' כתוב "שלשה היו באותה עצה אלו הן בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית", כלומר שהואיל ולא השתתף יתרו בגזירת פרעה שגזר על ילדי ישראל "כל הבן הילוד היארה תשליכהו" זכה שבני בניו ישבו בלשכת הגזית.
אי לכך עלינו לדעת מהי סיבת זכיית יתרו בבני בניו שישבו בלשכת הגזית האם משום רחמיו על משה, או משום אי השתתפותו בגזירת פרעה?
אכן, אין סתירה בשני דברי חז"ל אלו כלל שמשלימים אלו את אלו ושניהם דרושים היו לו ליתרו בכדי שבני בניו ישבו וכו'. שתי מידות מצינו בתהלים בפרק פ"ה פסוק י"א "חסד ואמת נפגשו" וכו', שהאחת חסד והשנייה אמת ושתיהן חוברות יחדיו ואי אפשר לאחת בהיעדר חברתה, ומידות אלו נצרכות אף ללימוד התורה שבספר מלאכי פרק ב' פסוק ו' כתוב "תורת אמת היתה בפיהו", ובספר משלי פרק ל"א פסוק כ"ו כתוב "ותורת חסד על לשונה".
בשתי מידות אלו בורך יתרו, שכאשר סיפרו לו בנותיו בדבר האיש שהושיען מיד הרועים נצנצה בו מידת החסד וביקשן שיקראוהו לביתו, וכאשר גזר פרעה על השלכת ילדי ישראל ליאור התנגד יתרו וברח שכן מידת האמת שנטועה הייתה בנפשו היא אשר ניווטה את החלטתו לא ליטול חלקו בגזירה.
ולפי ששתי מידות אלו הנחוצות ללימוד התורה מושרשות היו בנפשו של יתרו זכה ומבני בניו ישבו בלשכת הגזית והורו הלכה לישראל, ואין סתירה כלל.
ואף שיתרו לא מזרע ישראל היה וזה לא מכבר נכנס בצל עם ה', שתי מידות אלו "חסד ואמת" הנחוצות לתורה ולהוראה שחסד משמעותו בין אדם לחברו שחפץ האדם בטובת רעהו, ואמת משמעותה בין אדם למקום שדבק האדם ברצון בוראו נטועות היו בליבו של יתרו, השכיל משה שרק בשל כך בכוחו להאיר עיני ישראל ולהדריכם אמת שאיכפת לו טובתם משום החסד שבו, וידריכם דרך ישרה משום האמת שבו לפיכך בחירתו ראויה הייתה.
כי לקדוש ברוך הוא יש תוכניות אחרות…
שבת שלום ומבורך.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
