הגזרות הכלכליות- הבחינה המחשבתית
לנוכח המכות הכלכליות הקשות הנחתות על הצבור הכללי בכלל ועל זה החרדי בפרט רבים הם התוהים לאן פרח מצפונם של מקבלי ההחלטות שם למעלה? כיצד זה מידרדר האדם לשפל מוסרי כה עמוק עד כדי אטימת אוזניו אל מול זעקתם של ילדים רעבים? עד כדי זלזול מרושע בזקנים שחייהם תלויים באותה פת לחם שנלקחה מהם ובמשפחות ברוכות ילדים שהגיעו אל סף הרעב?
הפליאה מתעצמת שבעתיים בזוכרנו את העובדה כי אותה המפלגה האחראית לגזרות האכזריות הללו הנה זו שעד לא מזמן דברה בפתוס רב רושם אודות החשיבות הרבה בתמיכה באוכלוסיות החלשות והנחשלות. לדיבורים אלה ככל הנראה היו גם ביטויים בעולם המעשה שאם לא כן קשה להבין את הפופולריות העצומה בה זכה הליכוד במהלך עשרות השנים האחרונות דווקא בקרב אותן האוכלוסיות אשר גורלן הכלכלי לא היה מן המשופרים. מפלגה זו שהפגינה סולידריות, חמלה והבנה למצבם הקשה של אוכלוסיות אלו יצרה את הרושם שקווים מנחים אלה מושרשים היטב במהותה וכל הרוחות שבעולם לא יגררו אותה להפוך את עורה. אמנם באופן מעורר השתאות, הבלתי יאמן אכן אירע; ממפלגה שחרטה על דגלה את העזרה לחלש, את התמיכה בחלש ואת האהבה לו הפך הליכוד למפלגה שהקו המנחה אותה ביחס לאותו החלש הנו זה של אכזריות אטימות ואדישות.
קשה לקבל את ההצעה לפיה העקרונות המוסריים שנקשרו אסוציאטיבית למפלגה זו בעבר הלא רחוק , היו בסך הכל עלה תאנה שנועד לחפות על המטרה המרכזית – הפתק בקלפי, שהרי בלתי אפשרי לרמות מיליוני אזרחים במשך שנים כה ארוכות. לא נותר אלא להסיק כי מפלגה זו עברה תמורה אידיאולוגית לא מעושה כי אם אמיתית. בחינה מעט מעמיקה של החברה בישראל מלמדת כי תהליך זה לא פוסח גם עליה ומכאן מתחייבת השאלה מה ערך יש לאותה מערכת ערכים מוסרית אשר בעליה מרשה לעצמו להשתעשע בה כאוות נפשו?
פעמים רבות מתוודעים אנו לאנשים המתרעמים על המוסכמה הרווחת לפיה המסגרת המוסרית מוגנת טוב יותר בחברה המתנהלת על פי עקרונות דתיים. לדעתם אין למוסכמה זו על מה לסמוך. מאין, מקשים הם, היוהרה הכל כך מרגיזה הזאת לפיה האדם הלא דתי חשוד מיד על רמתו המוסרית? מדוע, הם ממשיכים, אין הדת מכבדת את הטוענים כי ה"עיקר הלב" ודורשת כתנאי מוקדם לחיים מוסריים את קיומם המעשי של המצוות?
מסתבר שהשוואה שטחית ברמת חיי היום יום בין שתי טיפוסי החברות הללו אינה מניחה את דעתם של הטוענים טענות אלו מסיבות שניתן רק לשער. לדעתנו די בבחינה עובדתית רחבה ולאורך זמן כדי לאשש את המוסכמה הזו, מוסכמה אשר ככל הנראה רבים הם אלו שהיא לצנינים בעיניהם ולפיכך נאלצים הם לטעון את הטענות שהוצגו בראש הדברים. על כן נרשה לעצמנו הפעם שלא להסתפק ברמה העובדתית ולבחור זווית מבט מעט מעמיקה, לשם סילוקם של שאריות הספק ביחס לנכונותה הכמעט אינטואיטיבית של מוסכמה זו.
הגדרתה של החילוניות מן הבחינה הסוציולוגית אינה מטלה קלה כלל ועיקר. מן הבחינה המחשבתית הדברים פשוטים וברורים; חילוניות משמעה כפירה חד משמעית בקיומם של ישויות לא חומריות. זו הטענה היסודית וכל השאר הנן נגזרות של טענה זו. מעטים מודעים להשלכותיה התיאורטיות של תפיסה זו. ערפול מושגי זה הוא המקנה את הלגיטימציה לאמץ חלקים מחשבתיים ותרבותיים מן העולם החילוני גם על ידי אלו המצהירים אמונים לעיקריה של היהדות.
ראוי להבהיר כי כפירה בקיומם של ישויות לא חומריות בעולם באופן כללי וגורף מחייבת בפרט כפירה בקיומם של חלקים לא חומריים באדם, הווה אומר אין האדם אלא מכונה המורכבת מחלקיקי היסוד המרכיבים באופן דומה כל צורה אחרת ביקום. כמובן שהפער התפקודי בין הצורות השונות ביקום החל בדוממים וכלה ביצורים החיים הנו תהומי, אולם ברמה העקרונית כולם צורות שונות של הרכבות של אטומים. משמעות הדברים הנה כי אוסף אטומים – מורכב ככל שיהיה – הנו בסופו של דבר לא יותר מאשר אוסף אטומים וככזה אין הוא שונה מהותית משום אוסף אטומים אחר. זו תמונת העולם החילונית וכך בדיוק היא גם צריכה להיות. בשלב זה איננו מעונינים כלל לטפל בצורה יסודית בתפיסה מחשבתית זו, זאת נשאיר לפעם אחרת. כל רצוננו להבהיר את העמדות המעשיות אותן על החילוני לאמץ וכבדרך אגב גם לבדוק האם הוא אכן נוהג כך.
בעולם שבו שולט החומר שלטון ללא מצרים יש לבחון מחדש מושגים יסודיים בהם כל אדם משתמש כלאחר יד. מושגים המשויכים אינטואיטיבית לעולם הרוח הנם, בהתאם לתפיסת החילוניות, לא יותר מאשר ביטויים של פעילות חומרית אשר המקור לה הנו עולם החומר בלבד. נאמנים לתפיסה זו לא נותר אלא לקבוע כי כל רגש , החל באותם הרגשות בהם מקובל לראות את התגלמותה של האנושיות – כדוגמת חמלה, הכרת הטוב השאיפה למוסר וצדק וכדומה, וכלה באותם הרגשות בהם מקובל לראות את התגלמות החלק הירוד ביותר באדם – אכזריות, אטימות, זדון לב ורשעות, הנו בסך הכל תוצאה כימית/חשמלית/פיזיקלית של פעילות מולקולרית מורכבת שמקורה אי שם במערכותיו הגופניות השונות של האדם – מוח מערכת העצבים וכדומה.
נקודת מוצא זו מחייבת מהפך קיצוני בתפיסתו של האדם את עצמו ובתפיסתו את חברת בני האדם בכלל. מסקנה אחת מני רבות אותה על החילוני להסיק בעקבות אמונתו בתמונת עולם זו הנה כי אין כל מובן אמיתי לרגשותיו ולמחשבותיו (ובכללן גם למסקנה זו…) שהרי כולן פרי פעילות חומרית אקראית ללא שיור ולפיכך, מבחינה מהותית, אין כל הבדל ביניהן; המחשבה על השמדת ששה מיליונים אינה שונה מבחינה עקרונית מן המחשבה על הצלתם של מיליונים אלו – זו פעילות מולקולרית אחת וזו פעילות מולקולרית אחרת; אדם כמו היטלר ימ"ש אינו שונה עקרונית מאדם שתרם את כל חסכונותיו כדי להציל חייה של תינוקת קטנה מאותו הנימוק בדיוק. העולם הנו אטומים ויחסי גומלין ביניהם וכל ההזיות אודות קדושת האדם, חשיבות המוסר, חשיבותם של הערכים וכדומה הנם קשקושים הנעדרים כל מובן אמיתי וזה הכל.
שיטת המחקר המדעית מצדדת כמובן בעמדה הרואה בעולם ובמרכיביו כולם ללא שום יוצא מן הכלל חומריות ומאומה מעבר לכך. לו הייתה תפיסה זו נחלתו של מיעוט היושב במגדלי השן ודן בבעיות שונות ומשונות אשר הן והמסקנות הנובעות מהן לא חורגים מעבר לסביבה הקרובה ביותר של קבוצה מיעוט זו, אזי לא היה כל מקום להפנות אצבע מאשימה כלפי החברה המערבית כולה. אולם פני הדברים שונים לחלוטין.
העולם המערבי ה"נאור" רואה בשיטת המחקר המדעית את הדרך הלגיטימית היחידה הקיימת באמצעותה ניתן לאגור מידע על העולם. כל דרך אחרת נבחנת על פי רמת קרבתה לשיטת המחקר המדעית והיחס אליה נקבע בהתאם. לא מפתיע איפוא כי כמעט כל משפט המצוטט בשם המדע זוכה ליחס של חרדת קודש כאשר ההדיוטות לא מהינים לפקפק באמיתותו וזאת למרות העובדה הידועה כי אחד מן המאפיינים הבולטים ביותר של כל אמת מדעית הנו דווקא ארעיותה. אנשי המדע זוכים בדרך כלל ליחס של הערצה ויראת כבוד, יחס השמור לרוב לכוהנים ולמנהיגים הרוחניים בקרב התפיסות הדתיות השונות. לא מעטים הם הטוענים כי המדע מכיל מאפיינים רבים המשותפים לדתות השונות ועל כן נוטים הם לקבוע כי המדע הנו דתו של העולם המודרני, כאשר כוהניה ומטיפיה הנם אנשי המדע. כיוון שכך, זוכים דעותיהם של אנשי המדע והשקפת עולמם לתהודה רבה וההמונים נוטים לאמץ אותם מבלי להתלבט רבות ברמת נכונותם.
מדברים אלו עולה כי אין להפריד בין קבוצת האינטלקטואלים לבין אלו שאינם כאלה המהווים את רובה של כל חברה ובפרט זו המערבית. החברה המערבית נוטה יותר ויותר לקבוע עמדות ולהתוות כיוונים העולים בקנה אחד עם הראיה המדעית את העולם וזאת לאור מעמדה של שיטת המחקר המדעית ומעמדם של כוהניה הגדולים הרואים לרוב במדע את חזות הכל. לתהליך זה חשיבות רבה ביותר בתחומים מרכזיים בחיינו כמו בתחום הכלכלי, החברתי, הערכי וכדומה על אף שממבט שטחי קשה אולי לזהות את הקשר בין העמדה הפילוסופית ביחס לשאלה "מהו העולם" לבין הגישה אותה נוקט בעל עמדה זו בתחומים אלה. לעיתים רחוקות מודע האדם מן השורה לשרשם הפילוסופי של חלק גדול מעמדותיו בנושאים שונים ומכאן גם שאין הוא מודע להשלכותיהן הטבעיות של עמדות אלו, אולם אחת היא אם ביכולתו להצביע על שורשם המחשבתי של עמדותיו אם לאו, חשובה לנו העובדה כי הוא אוחז למעשה בעמדות אלו. לפיכך ההסתכלות על החברה המערבית-חילונית-מודרנית לענייננו הנה כמקשה אחת אשר טוענת לחומריותו המוחלטת של העולם על כל מרכיביו ובכללם האדם על כל המשתמע מכך ובפרט בתחום המוסר.
אחת מן המסקנות המתחייבות מקביעה זו הנה כי המושג "מוסר" על פי ההשקפה המערבית-חילונית-מודרנית הנו תוצאה של פעילות מולקולרית אחת מני רבות ותו לא, פעילות מולקולרית שאינה שונה משום בחינה עקרונית מכל פעילות מולקולרית אחרת, גם ובעיקר מזו המביאה להתנהגות המקובל לכנותה "אנטי מוסרית". המצפון המהולל, זה האחראי ליצירת רגשות האשם באדם בעקבות פעילות אנטי מוסרית, הנו בסופו של דבר תוצאת אינטראקציה מורכבת בין אטומים. באותה המידה בדיוק ההסבר להנאה אותה שואב אדם אכזר ממעשיו האכזריים והעדרם המוחלט של רגשות האשם בעקבות מעשים כגון אלו מקרבו, נעוץ גם כן באינטראקציה בין אטומים אלא שבמקרה זה הפעילות הבין אטומית מתנהלת באופן שונה.
ובכן אם עד עתה, בעקבות התפיסות הפילוסופיות "הישנות", נהוג היה ליחס הן את המעשים החיוביים והן את אלו השליליים מן הבחינה המוסרית לאדם, לבחירתו החופשית ולאחריותו, הרי שמעתה יש ליחס את מעשי האדם, הן אלו החיוביים והן אלו השליליים מן הבחינה המוסרית – למולקולה. למותר לציין שבעולם שכזה, אין שום מובן למושגים כמו צדק, אחריות, אשמה, בחירה חופשית וכדומה, מושגים אשר בלעדיהן כל מערכת משפטית נופחת את נשמתה ומאבדת את ההצדקה לקיומה. העולם, בהתאם לתפיסה זו, נראה כהצגה מבוימת נטולת כל משמעות ותוכן ממשי אשר קיימים בו אך ורק עצמים מוחשיים וודאיים וקטגוריות מדעיות מובהקות. כל השאר – מחשבות, רגשות, שאיפות, תפיסות רעיוניות וכדומה אינן אלא תוצאת פעילות חומרית ולפיכך נעדרות כל תוכן ממשי, ובקצרה – אינן אלא אשליה.
העולה מדברים אלה לעת עתה הנו כי אימוץ השקפת עולם חילונית אינו גורר בהכרח אימוץ עמדה אנטי מוסרית בדיוק כפי שאינו גורר בהכרח אימוץ עמדה מוסרית. מדויק יותר יהיה לומר כי אימוץ העמדה החילונית גורר בהכרח את ביטולה של האבחנה העקרונית המקובלת בין העמדה המוסרית לבין העמדה האנטי מוסרית ובמילים אחרות, אימוץ העמדה החילונית גורר בהכרח הענקת לגיטימציה מחשבתית להתנהגות אנטי מוסרית בדיוק באותה הרמה המוענקת להתנהגות המוסרית.
אמנם פני הדברים אינם כך למעשה, עובדה המלמדת כי האדם החילוני אינו בשל עדיין להסיק את המתחייב מעמדותיו החילוניות. מסתבר כי אין די ברציונליזם כדי להתוות דרך לחברה שלמה היות קיימים שיקולים נוספים, בעיקר אלו מהסוג התועלתי, המנתבים את החברה לכיוונים אחרים מאלו הנקבעים על ידי המחשבה הטהורה, עובדה שאינה תמוהה כלל מאחר ובני האדם לרוב אינם פועלים באופן רציונלי. טענתנו המרכזית הנה כי גם אם אין חפיפה מוחלטת בין המסקנות אותן מחייבת המחשבה לבין התנהלותה של החברה הלא דתית בפועל, הרי שהמגמה ברורה ונוטה בהתמדה להשלמת הפער בין הרמה המחשבתית לזו המעשית. אין זה מענינו לדון בשאלה האם ומתי יושלם הפער עד להיווצרותה של חפיפה מוחלטת בין שתי הרמות הללו, די בהחלט להצביע על המגמה כדי לתמוך בטענתנו.
למעשה, חברה שיש בבסיסה האידיאולוגי כדי לספק הצדקה מחשבתית לפשעים המזעזעים והחמורים ביותר שניתן להעלות על הדעת, הנה מסוכנת לאין שיעור מכל אותם העמים המכונים על ידה באמפתיה מזויפת ברברים/פרימיטיביים/מדינות העולם השלישי וכיוצא באלו תארים מחמיאים. לאורך כל ההיסטוריה ידע האדם באשר הוא, כי נטילת חייו של אדם אחר אינה דומה לשבירת חפץ או שינוי צורתו, עד לעת החדשה. בעת החדשה התבשרנו על ידי הוגי הדעות ומעצבי דעת הקהל של החברה המערבית כי נטילת חייו של אדם אכן אינה יותר מאשר שינוי צורתו, היות ואין בו יותר מן הביולוגיה והפיזיקה שבו. אשר על כן אין עוד טעם מבחינה רציונלית להשתמש במונח כמו רצח ומותר כמובן גם לציין כי אין מקום להביע זעזוע על מעשה שכזה. זו התפיסה המוסרית לה מעניקה גיבוי המחשבה המערבית אותה מנסים למכור לעולם הפרימיטיבי/מפגר/לא מפותח כוהניה הגדולים של דת המערב המודרנית.
המסקנה די קשה, אולם יטיבו לעשות בעלי העמדות הלא דתיות לבחון מעט לעומק את תפיסתם זו. ככל הנראה מעטים מאוד הם החילונים המודעים למסקנה זו ומעטים עוד יותר הם אלו המוכנים לשקול חיים המנוהלים על פיה. אפשר לתת לחילוני הממוצע שאינו חי את חייו בהתאם למתבקש מתפיסתו החילונית ליהנות מן הספק ולא לכנותו לעת עתה צבוע או מתחזה, שהרי חזקה עליו שאינו מודע למסקנות המחשבתיות ולהשלכות המעשיות הנובעות מתפיסתו החילונית. אפשר גם לסלוח לו על כך שהרי האדם הממוצע "עסוק" מכדי שיפנה מזמנו לעיסוק בסוגיות פילוסופיות כגון אלו. אולם קשה לקבל אדם המצהיר על חילוניותו מחד ומיחס חשיבות להתנהגות מוסרית מאידך – לאחר הבאתם של דברים אלה לידיעתו.
ר' משה מור
