על הרפורמים ושאר ה"מתנתקים"
לאחרונה נשמעים קולות המערערים על בלעדיותה של ההלכה היהודית ומכנים אותה כ"אורתודוכסית" מתוך ניסיון לתת לגיטימציה לתפיסות לא אורתודוכסיות כמו זו הרפורמית. גם בצבור הרחב ישנה טענה לפיה ההלכה ה"חרדית" אינה מחייבת וכל אחד יכול לפרש את היהדות איך שנראה לו, וה"עיקר הלב" וכו.
למותר לציין כי גישות שכאלה אינן תוצאה של מחשבה מעמיקה אלא הנן לא יותר משליפות מותן המעוררות גיחוך ותו לא.
מחר יקום מוסלמי ויטען שבקיימו את אורח החיים האסלאמי הוא מממש חיים נוצריים בהתאם לכתוב בברית החדשה. לעומתו יכול לטעון את ההפך הגמור נוצרי אדוק שטוען שלמעשה הוא המוסלמי האמיתי מאחר ומוחמד התכוון לאורח החיים המקובל בקבוצות הנוצריות. יתכן בהחלט להעלות על הדעת אפשרות שאתאיסט הכופר בקיומו של אלוקים יטען שהשקפתו זו היא הדת האמיתית. כמו כן רוצח המונים יכול להעלות על דעתו כי התנהגותו מוסרית מאחר והפרשנות המקובלת של המוסר אינה מחייבת אותו והוא מפרש את המוסר אחרת וכו וכו.
אפשר להמשיך ולהביא דוגמאות פרדוכסליות ומגוחכות שכאלו עד בלי די. מדוע יש בדוגמאות שכאלה כדי לעורר גיחוך? התשובה פשוטה: מושג שנוצק לתוכו תוכן כלשהו נחשב ל"תפוס" מהבחינה הזו שמחר לא יתכן שיבוא אדם ויצוק למושג זה משמעות הפוכה לזו שנוצקה לתוכו מלכתחילה!
יתכבד אותו אדם וימציא מושג חדש ויצוק לתוכו את הגיגיו, אין בעיה! אבל לקחת מושג המוגדר היטב זה 3300 שנה ולהכניס לו תוכן הפוך לתוכנו המקובל מזה אלפי שנה, הנו מעשה רמאות מחד ומעיד מאידך על כוונה נפשעת/נבזית/מטופשת של העושה זאת!
לא יתכן שאוכל חזירים, מחלל שבת בפרהסיה הבז לתלמידי החכמים המקדישים את חייהם ללימוד התורה והטעון והגדוש ב"מצוות" נוספות כדוגמת אלו, יטען שבהתנהגותו זו הוא משקף את היהדות כאשר היהדות הוגדרה לאורך הדורות כמערכת המוקיעה בחריפות התנהגויות שכאלה והמקיאה מקרבה את המתנהגים כך!
היהדות היא אוסף כללים ברור המאוגד תחת מטרית התורה שבכתב והתורה שבעל פה ברמה כזו של פירוט שרק הדיוט יכול לטעון שכל טענה וכל פרשנות לגיטימית לא פחות מכל פרשנות וטענה "אורתודוכסית".
מהתופעות הבולטות בעולם היהדות וההלכה הוא הפלורליזם הפרשני וההלכתי המאפשר העלאת טענות ואפשרויות רבות בדרך לפסיקת ההלכה. אולם על כל ריבוי הדעות הזה, הרי שגבולותיו ברורים בחדות וחצייתם או התעלמות מהם פירושם נטישת היהדות.
מדוע? כיוון שהגישה של ריבוי תפיסות ביחס לעקרונות באמונה ובהסתכלות על ההלכה ועל תלמידי החכמים מעולם לא נתפסה כלגיטימית ולכן אין היא יהדות אלא משהו אחר. היהדות משמעה קבלת אלוקיותה של התורה שבכתב והתורה שבעל פה כפי שמועברת על ידי גדולי התורה של כל דור כאשר הסמכות הבלעדית לפסיקת ההלכה ופרשנות התורה היא לגדולי התורה המוכרים והמוכרזים ככאלה על ידי גדולי התורה של הדור הקודם: " ואלו שאין להם חלק בעולם הבא….המינים האפיקורוסין והכופרים בתורה" (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ו')
"שלושה הם הכופרים בתורה, האומר שאין תורה מעם ה' אפילו פסוק אחד אפילו תיבה אחת… וכן הכופר בפירושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה (מערער על סמכות חכמים) כגון צדוק ובייתוס" (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ח')
המשותף לרפורמים, לנוצרים, לקראים, למוסלמים, לאיסיים ולשאר הקבוצות שהתנתקו מהיהדות הנו המרידה בתורה שבע"פ ובסמכותם של החכמים המופקדים על שמירתה (יודגש שכולם עסקו בקריעת חלקים מהיהדות ומעולם לא בהוספה עליה, עובדה המצביעה בבירור על מניעיהם של הלוחמים ביהדות). המתנתקים למיניהם יכולים להקים מסגרת חדשה, אבל לעשות זאת ובמקביל לטעון שהם היהודים האמיתיים תוך ניסיון לרוקן את היהדות מהתכנים שאפיינו אותה לאורך הדורות הוא מעשה נבזי ומרושע.
הנוצרים חסכו מאתנו את הויכוח המטופש האם הם היהודים האמיתיים או לא בכך שכינו עצמם בשם נפרד, אלא שככל הנראה אף את מידת ההגינות המינימלית הזאת שהנוצרים הראשונים ניחנו בה, אף אותה חסרים הרפורמים ודומיהם חסידי ה"לב" וה"איך שנראה לי". קצת הגינות ומעט מחשבה מעולם לא הזיקו לאיש.
ר' משה הי"ו מלוד
