המספרים ביהדות
למספרים ביהדות ישנן תבניות בעלות משמעות עמוקה ואף נסתרת, הם מורים בהופעותיהם על רמזים נעלמים, והם אף יוצרים מבנים מרשימים ומיוחדים במינם, מעט מן המעט על המספרים 6 ו- 7 ועל התבניות המיוחדות שהם יוצרים
ישנה תקופה בשנה הנקראת ביהדות "ימי הספירה", בה מונים ארבעים ותשעה ימים מחג הפסח עד חג השבועות שהם שני מועדים מרכזיים ומהפכנים ביומנו של עמינו, הראשון הוא המועד בו יצאו בני ישראל ממצרים והשני הוא היום בו הם קיבלו את התורה למרגלות הר סיני.
רוב יחידות הזמן האנושי מקורן בתופעות קוסמיות כלל עולמיות כגון החודש שמקורו בזמן הקפת הירח את כדור הארץ, יממה הנגזרת מזמן הקפה עצמית של כדור הארץ סביב צירו, ושנה שהיא משך הזמן בו מקיף כדור הארץ את השמש. לעומתם, לאורכו של השבוע אין כל משמעות ביו גרמי השמים וכמובן שנשאלת השאלה מדוע בחרה האנושות את חלוקת הזמן הזה שאינה תואמת לחלוקת ימות הלבנה או החמה ואינה מתחלקת איתם בצורה נוחה.
בתורה מיושבת קושיה זו בכך שהאנושות כולה קיבלה יחידת זמן זו מאביה הראשון – אדם. והיא השתקפות מדויקת של שלבי בריאת העולם המתוארים בתורה כששה ימי בריאה והיום השביעי בו נח הבורא ממלאכתו. המספר 7 הוא ללא כל ספק המספר המיוחד ביותר ביהדות הוא סובב את עולמו של היהודי לכל אורך חייו, ששת ימי השבוע כשבסופם באה שבת קודש, שבעת שבועות הספירה כשבסופם בא חג מתן תורה, שבעת שנות השמיטה כשבאחריותם מגיע היובל. מה מייחד כל כך את הספרה שבע עד כדי כך שהיא נהפכה לאחד מיסודות היהדות, ולנקודת הקדושה המשיקה את העולמות העליונים לעולמינו. ננסה להיכנס מעט לעולמם של בעלי הסוד ובראשם המהר"ל מפראג.
עולמו של האדם בנוי משלושה מימדים, מימד האורך הרוחב והגובה, אין באפשרותנו לדמיין מימד נוסף מעבר לאלו השלושה מלבד מאשר בצורה תיאורטית. מכח מציאות זו ישנם לאדם ששה צדדים הקיימים בעולמו, ימין ושמאל, פנים ואחור, ומעלה מטה. למעשה כל עצם ועצם בעולם מתפשט לעבר ששה פנים אלו, מכיוון שאין עצם בעולמינו שהוא פחות משלושה מימדים-אורך רוחב וגובה.
את עולמינו מסמל אם כן המספר 6 , המספר 7 לעומתו מסמל את התוכן של הדבר ואת משמעותו, "נשמת" הדבר היא המימד הנוסף שבו. ולדוגמא, ספר מורכב משש פאות מששת צדדיו, אך הוא עצמו מהווה מרכיב נוסף- הוא ספר בעל תוכן, משמעות, ומטרה, הוא הרוח הזורמת בינות לדפים ונותנת תכלית לכל האטומים המרכיבים אותו, הכתוב בו פורץ הרבה מעבר לגבולותיהם של הדפים האגודים בו.
בדומה לכך האדם הינו ישות חומרית בעלת שלשה מימדים וששה צדדים, כמו כל חפץ אחר בעלום, אך נשמתו היא המרכיב הנוסף בו, היא התוכן והמשמעות שלו, והיא אף פורצת את גבולות החומר ויכולה לראות את מרחבי תבל העצומים ולהתבונן ביופי הבריאה הממלא את חלל העולם.
למה ומדוע שבע
לאחר ששת הימים הראשונים בהם ברא אלוקים את עולמינו, הגיע היום השביעי ועימו ירדה לעולם השבת הקדושה. גם שבת בראשית זו נקראת חלק מימי הבריאה למרות זאת שהיו רק ששה ימים בהם יצר הבורא וחידש את עולמו, תהליך הבריאה לא הסתיים עד שהגיע היום השביעי בו יכל האדם להתחיל במשימתו העליונה, להתעלות ולזכך את עצמו ועימו להעלות את הבריאה כולה.
השבת מורה על העובדה שלמרות גודלו ועוצמתו של היקום בעל המרחבים האין סופיים, הוא אינו שלם כל עוד לא יוזנו מערכותיו בכוח הרוחניות וערכי הקדושה. זוהי אחת המשמעויות של המספר שבע המסמל קדושה ותכליתיות בכל ערכי היהדות. כפי שנראה בהמשך, המספר 7 מגלה לנו רובד מסתורי ונעלם בין ביתרי המקרא, עומק שנתגלה רק בדור האחרון לאחר ניתוח מבנים מיוחדים המתגלים בפסוקי התורה.
לא לחינם מורים המדרשים, ספרי הסוד והקבלה עד כמה נחשבת ספרה זו ביהדות והם אומרים: "כל השביעין חביבין" (ויקרא רבה כט' יא'), על פי תורת הסוד ישנם שבעה רקיעים המסמלים דרגות של קדושה אלו למעלה מאלו בעלמות העליונים.
בעולמינו אנו ישנן שבע יבשות, ושבעה ימים, עם ישראל מיוסד על שלושה אבות וארבע אימהות שהן יחדיו שבעה, יום הדין הוא בחודש השביעי (תשרי), וכן הלאה. גם בדרגת הספירה הגבוהה יותר- 70 שהיא שבע בכפולות של עשר אנו מוצאים שעם ישראל נבחרו מתוך שבעים אומות (המוזכרות בפרשת נח), והם הינם צאצאים של שבעים נפש שירדו למצרים, הם חוגגים שבעים ימים בשנה (52 שבתות ו-18 ימי חג מתן תורה), התורה נמסרה מדור לדור בנאמנות על ידי שבעים חברי הסנהדרין הגדולה, ולתורה ישנם שבעים פנים, והיא תורגמה לשבעים לשון על גבי שבעים אבנים כשעם ישראל היו בדרם לירושלים לבנות את בית המקדש שלו שבעים עמודים, ובו הקריבו בחג הסוכות שבעים פורים כנגד שבעים האומות.
לאחר שראינו עד כמה המספר 7 מהווה מרכיב חשוב ודומיננטי במקרא ובמדרשים, נחזור לרובד עמוק יותר, ונבחין שהמקרא כולו מתחילת ספר בראשית ועד סוף דברים,בנוי כולו מכפולות של שבע, כמעט כל מאורע, עובדה, או שם מופיע בהטיותיו השונות שבע פעמים. דבר המורה על המספר שבע כמרכיב מרכזי במבנה התורה הקדושה, ויותר מכך הוא מראה את אחידותה של התורה מתחילתה ועד סופה, ואת העובדה שכולה עשויה כמקשה אחת בידי כותב אחד ובעל נוסח אחיד.
השביעיה הסודית
המספר 7 או כפולותיו (14,21,28 וכו') משמש כאבן היסוד לאורך כל פרשיות התורה בפרשת הבריאה למשל אנו מוצאים מלבד שבעת ימי בראשית, 7 פעמים בהם מופיעה המילה שמים, 7 פעמים מים, 7 "על הארץ", 35 פעם אלוקים, 21 פעמים "ארץ" ("בארץ" וכדומה), 7 פעמים טוב, 7 פעמים עוף (בהטיות שונות), 7 פעמים רמש (בהטיות שונות), ו- 14 פעמים "יום".
בפרשת המבול אנו מוצאים 28 פעמים "הארץ", 7 פעמים "חיים" (חי, להחיות), 7 פעמים שמים, 14 פעמים בשר, 28 פעמים נח, 21 פעמים "מים", 7 פעמים "שחת" ("לשחת"). תופעה מדהימה בפני עצמה היא פרשת מתן תורה, כידוע ניתנו לוחות הברית פעמיים, הלוחות הראשונות ניתנו בששה בניסן ולאחר חטא העגל ושבירת הלוחות על ידי משה, ניתנו הלוחות השניים ב- י' בתשרי (תאריך שנקבע בתורה כיום כיפור).
בתורה מוזכרת פרשת הלוחות בארבע מקומות פעמיים מוזכרים הלוחות הראשונים, ופעמים מוזכרים הלוחות השנים (שמות לא', לה' ודברים ט' ו- י'). המפליא מכל היא העובדה שהמילה "לוחות" שבעה פעמים בפרשה הראשונה, בפרשה השנייה, והתופעה חוזרת על עצמה בכל אחת מן ארבעת הפרשיות הללו, שבעה פעמים לא יותר ולא פחות! בסיפור מלחמת עמלק מוזכר שמו של עמלק 7 פעמים, משה (להבדיל) מוזכר אף הוא 7 פעמים, והמילה ("ידי משה" וכדומה) מוזכרת אף היא 7 פעמים.
פרשה נוספת בה באה תופעה זו לידי ביטוי בצורה מופלאה היא סיפור מסעו של אליעזר עבד אברהם לארם נהריים בכדי לחפש אישה עבור יצחק. בפרשה זו אנו מוצאים 7 פעמים "להישבע", 7 "לקחת לאישה", 7 "מים", 7 "עין" ("עין המים"), 7 פעמים את הפועל "לשאוב", 7 "להשקות", 7 "האיש" (אליעזר), 7 פעמים "ללכת" ביחס לאליעזר ו- 7 פעמים "ללכת" ביחס לרבקה, 7 פעמים "עבד", 7 פעמים יצחק (או "האיש" כשהכוונה ליצחק), ו- 7 פעמים מוזכרת הודאה של אליעזר לה'.
דוגמאות ספורות אלו הן רק 12 דוגמאות מתוך 45 הופעות של שביעיות לאורך פרשה זו. כפי שאמרנו, תופעה זו שזורה לאורך כל הטקסט המקראי מתחילתו ועד סופו והיא מראה כאמור על כוונה נסתרת שהייתה לכותב התורה, מתחילת כתיבתה ועד סופה, וכמובן שהיא מוכיחה שהכתיבה הינה אחידה לאורך כל חמשת חומשי תורה. דוגמאות רבות נוספות ניתן למצוא בספר "נתיבות אל התורה" בהוצאת "ערכים".
סוד המספר שש
המספר שש, מסמל כפי שראינו את ששת ימי המעשה וכן את גבול ההתפשטות כל עצם חומרי בעולמינו. ביום השבת נאסר על היהודי לעשות כל מלאכה, והסיבה היא "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". הלכה למעשה מובא בתלמוד שהמלאכות שנאסרו הן 39 מלאכות שהיו נעשות במשכן בעת בנייתו וכל המלאכות הנגזרות ממלאכות אלו ("תולדות").
והשאלה הנשאלת היא מדוע נבחרו דווקא המלאכות שהשתמשו בהן בעת הקמת המשכן, ומה הקשר בין המשכן לבין ששת ימי המעשה בעידן בראשית הבריאה? וכי אין עבודות אחרות שהיו יכולות להיכנס לקטגוריה של מלאכה האסורה בשבת? התשובה היא שהמשכן והמקדש נקראים בתורת הסוד "עולם קטן", מידות המקדש, המשכן והכלים שהיו בהם תואמים על פי תורת הסוד את מבנהו המדויק של הקוסמוס והמערכות המצויות בו, ולפיכך כל מלאכה שהיה לה שימוש במשכן אות היא כי למלאכה זו ישנה הקבלה בפעולות שנעשו על ידי הבורא בעת בריאת העולם, כל מלאכה היא בבואה של אחד משלבי הבריאה הקדומה, וכמו שבשלב השביעי של הבריאה בעת שנכנסה השבת פסק אלוקים "מכל מלאכתו אשר עשה" במשך ימי הבריאה, כך גם האדם צריך לשבות מאותן מלאכות הנחשבות בעולמנו כתואמות לאותן מלאכות עליונות. המלאכות שנעשו במשכן תואמות אם כן לתהליכי הבריאה הקדומים, ועבודות המשכן משקפות את ששת ימי המעשה של האדם אליהם יש צורך להכניס ולהשרות את הקדושה של מעלה.
באים נבחן את שורשו של המספר 6 מספר המגלם בתוכו את ששת ימי המעשה, תתגלה לעינינו תגלית מופלאה, השורש מורה לנו על התאריך המדויק לבריאת העולם בו הוקם המשכן. יש להקדים ולאמר שששת ימי בראשית מגלמים בתוכם את ששת אלפי השנים בהם העולם עתיד לעמוד, כל יום מרמז על מאורעות אלף השנים המקבילות לו כמובא בפירוש הרמב"ן על התורה (בראשית פרק ב').
שנת הקמת המשכן כפי המובא בתורה היא השנה השניה לצאת בני ישראל ממצרים, חישוב השנים מבריאת העולם מורה על שנת 2448 כשנה שיצאו בנ"י ממצרים. (עפ"י החישוב בחומש בראשית אברהם אבינו נולד בשנת 1948(!) לבריאת העולם, לאחר 100 שנה נולד יצחק ולאחר 400 שנה מיום היוולדו חלה יציאת מצרים, התוצאה היא = 2448)., שנה לאחר מהן מוקם המשכן, והיא אם כן שנת 2449 לבריאה. הקמת המשכן הייתה בראש חודש ניסן כמובא בתחילת פרשת שמיני, ל' אדר יוצא ביום ה- 178 מתחילת השנה.
עתה כשנתבונן בשורש המספר 6 ניווכח שהתוצאה היא: 2.4494897 כיוון שכל יחידה מרמזת על אלף שנים התוצאה היא שנת 2449 והשארית המרמזת על הימים היא 4897. על מנת להגיע למספר הימים עלינו להכפיל את השארית במספר ימי השנה 4897 כפול 365 = 178.7405 היום המדובר הוא היום ה- 178 והשארית מורה על השעות. נעשה 7405 כפול 24 שעות והתוצאה היא 17.772 שהיא השעה חמש וארבעים אחרי הצהרים שזו בדיוק שעת השקיעה ביום זה והרגע המדויק בו נכנס ראש חודש ניסן של שנת 2449 לבריאה אותו יום בו הוקם המשכן.
מצאנו אם כן שהמספר 6 מרמז בתוכו מעת הבריאה את הרגע המיוחד בו יוקם המשכן הנקרא עולם קטן, ובו נעשו אותן המלאכות בהן ברא אלוקים את עולמו. (חשבון זה באדיבותו של הר' נויגרשל) אלו הם רק מעט מסודות המספרים 6 ו- 7 כפי הנמצא בתורה על פי הפשט הרמז הדרש והסוד.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא
